בשם הרבי מקוצק אמרו:
אם אני – אני, מפני שאני – אני, ואתה – אתה, מפני שאתה הוא אתה, אז אני – אני ואתה – אתה.
אבל אם אני הוא אני מפני שאתה – אתה, ואתה הוא אתה מפני שאני – אני, אז אני לא אני ואתה לא אתה. https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A0%D7%97%D7%9D_%D7%9E%D7%A0%D7%93%D7%9C_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A7
הקלקול ירד לעולם משירד לעולם אי אפשר לתקן.
אנו חיים בעולם מקולקל הקילקול הוא חלק מהחיים.
ביוונית פירושו להיוולד לאולם מקולקל שאותו אנחנו רק מגלים בהדרגה הוא שאנו מגלים אותו זה כבר מקולקל מידי בדרך כלל. אנו מתכחשים לקלקול.
וככל שמשהו יותר גבוה יותר טהור כן פוטנציאל הקלקול שלו יותר גדול.
אנו מתנהגים כאילו שאין קלקול, כשמשהו מתקלקל אנא ומתרצים את זה בכל מיני תירוצים אבל אם משהו מתקלקל זה בגלל שהוא היה אמור להתקלקל בגלל שזה חלק מהעולם.
אנחנו מנסים להסתיר את הקלקול בחיינו בכל מיני ההסתרות.
ולהתנהג כאילו שאנו חפים מכל קילוקול
אך אין אדם שהקילקול פוסח עליו.
הכל בר קילקול. בעיקר יחסים בעיקר מלחמות כוח, שלטון וכולי.
מי שבעיקר מתקלקל אצלהם זה הרגישים והמיוחדים.
ככל שהאדם רגיש יותר כך הפוטנציאל הקלקול בחייו גדול יותר.
ולא זו בלבד , הוא הופך לקורבן ונאשם על ידי אנשים אחרים שהוא המקלקל.
אך אנו נולדים לעולם מקולקל ואיננו יכולים לעשות כלום לגבי זה.
הקלקול הוא חלק מהעולם, חלק אינטגרלי מהותי ומאפיין את הקיום האנושי. מי שסובלים פחות אלה השולטים והחזקים.
שיכולים להפוך את הרגישים והחלשים לצינורות ניקוז למה שמקולקל בחייהם שלהם.
אנו מתגאים בתרבות האנושית שאם היה משהו פעם מקולקל בגין היותם של האנשים פרימיטיבים, חיים בשבטים שהפעם אנחנו מייצרים עולם משופר יותר.
ואין איוולת גדולה מזו הקילקול המודרנית יותר גדול מהתקופות שקדמו לו.
זה שהפעם הוא מוסתר על ידי הקידמה.
אנו רגילים לחיות עם עולם של דברים מתקלקלים.
ידידים של פעם הופכים לאויבים של היום. ואין כמעט שותפות.שלא מתקלקלת.
אין חברויות בלי נטישה.
אנשים נוטשים אותנו כי משהו התקלקל והם לא יכולים להתגבר עליו. ולאט לאט מרוב קלקולים עולם הופך ל מקולקל יותר ויותר. יותר יחסים עולים על שרטון, יותר ויותר אנשים נוטשים אותנו.
ואנחנו עדיין סוגדים להצלחה למרות הכל. משוכנעים שעכשיו נלמד ויהיה פחות קלקול.
אך ככל שהחיים מתקדמים יהיו רק יותר קלקולים.
אנשים שמגיעים לגיל של זיקנה ושיבה כמעט הכל מקולקל אצלהם.
קשה להבחין בתחילה בקלקולים, בהתחלה מופיעים סדקים אבל כשזה מגיע לשלב מתקדם זה כבר עבר את נקודת האל חזור ואנחנו עומדים מול קילקול.
אנו מנסים ללמוד לחיות עם הקלקול אך אי אפשר. למה להתקלקל כוח מאוד דומיננטי בחיינו .
מועדים לקלקול מעצם היותנו בני אדם או בני אנוש בעלי רגשות וככל שאנחנו יותר אנשים ובעלי רגשות אנושיים, ככה נראה העולם הזה מועד לקלקול.
יש פה משהו לא מתוכנן מעצם בריאתו: הדרך בה מיתנהל היצור האנושי.
הקשרים העסקיים והחברה האנושית מבוססים כולם על קילקול.
ועד שלא נבין את זה נוליך את עצמנו שולל.
להיות חלק מהחברה האנושית זה לחיות בעולם מקולקל.
ואין לנו מושג על תיקון.
וזהו אולי הנחמה היחידה: התיקון. קילקול אפשר לתקן הבעיה היא שהכל כבר כל כך מקולקל.
Gabriel