סיפורי מעשי הבעל שם טוב:

                 מתוך אור גנוז. מרטין בובר

                             עמ, 76 לפני עץ החיים.

אמר הבעל שם טוב:

פעם הלכתי לגן עדן. הלכו עמי הרבה מעם ישראל. ככל שהתקדמתי לגן עדן התמעטו וכשהלכת בתוך הגן היו עוד כמה מהם עמי. וכשעמדתי לפני עץ החיים נותרו עמי מעט מאוד.

עץ החיים היה ידוע כאסור לאכילה. אך עץ החיים אינו מוזכר כלל. התעלמות מוחלטת. 

אכלנו מעץ הדעת עד שבענו וחשבנו שנספק בפירות עץ הדעת.

אנו עדיין מאמינים כי מעץ הדעת ניוושע, וכל הידע הרב שצברנו היפוך את חיינו לגן עדן.

אך כאן אנו בוורטיגו;  ככל נתמכר לידע עקר ויבש כך חיינו הפנימיים ילכו יתפרקו.

כל האקדמיה כולו הינה עלה תאנה ענק שמכסה את בורותנו הבסיסית בנוגע לחיים.

נואשנו מן ההשכלה הענקית.

כל שאנו רוצים כאת להיות שיכורים מו החיים.

לא ידע עקר אנו רוצים. את החיים אנו רוצים. שם אנו מאמינים מקור המעיין ואז נוכל לחיות באמת ובתמים. ולא רק מוצפים וחנוקים בידע חלול וחסר משמעות אודות החיים עצמם. אנו רוצים לחיות.

ידע שנהפך למטרה פני עצמה הוא חסר תועלת. הידע כידע הפך לאליל חלול שכולם סוגדים לו.

ואחרי שהתאכזבנו מעץ הדעת של ידע בשל ידע. אנו פונים בצר לנו לעץ החיים. לחיות ולינוק את החיים האלו עם תומם.

מאסנו בשלטון הממסד של הידע.

כי אנו יודעים כי ידע לבדו הינו עקר.

אנו צמאים לחיים הגולמיים הרעננים.

וככל שההמון התקדם עם הבעל שם טוב – מורך ניכנס בליבם: מה באמת חי בי בפנים? הם אני ראוי לשתות מעץ החיים. ואז הם נסוגים כי הם חוששים כי אינם ראויים למים הזכים של עץ החיים.

9.7.23

ג. רעם https://beitprat.org/blog/shabbat-six-models/