!                        אני    אנחנו האנשים החלולים,    אנחנו האנשים המפוחלצים,    נשענים יחד,    כיסוי ראש מלא קש. אוי ואבוי!    קולותינו היבשים, כשאנו    לוחשים יחד,    שקטים וחסרי משמעות    כרוח בעשב יבש    , או רגלי חולדות על זכוכית שבורה,    במרתף היבש שלנו,    צורה ללא צורה, צל ללא צבע,    כוח משותק, מחווה ללא תנועה;    אלה שחצו ,    בעיניים ישירות, אל ממלכת המוות האחרת,    זכרו אותנו – אם בכלל – לא כנשמות אלימות                               אבודות    , אלא רק,    כאנשים החלולים,    האנשים המפוחלצים.     אני לא מעז לפגוש עיניים בחלומות,     בממלכת החלומות של המוות     , אלה אינן מופיעות:     שם, העיניים הן,     אור שמש על עמוד שבור,     שם, עץ מתנדנד     , וקולות הם,     בשירת הרוח     , רחוקים וחגיגיים יותר     מכוכב דועך.     אל אהיה קרוב יותר     בממלכת החלומות של המוות, אל אהיה קרוב יותר, בממלכת החלומות של המוות     , אלבש גם אני     תחפושות מכוונות כאלה     , מעיל חולדה, עור עורב, מקלות מוצלבים,     בשדה,     מתנהג כפי שהרוח מתנהגת,     אל אהיה קרוב יותר –     לא המפגש הסופי     בממלכת הדמדומים,                     ג’     זוהי ארץ המתים,     זוהי ארץ הקקטוסים ,     כאן פסלי האבן     מוקמים, כאן הם מקבלים     את תחינת ידו של מת,     תחת נצנוץ כוכב דועך.     האם זה כך     בממלכת המוות האחרת,     מתעוררים לבד     , בשעה שאנו     רועדים מרכות,     שפתיים שינשקו,     יוצרות תפילות לאבן שבורה.                       ד’     העיניים אינן כאן,     אין עיניים כאן,     בעמק הכוכבים הגוססים הזה,     בעמק החלול הזה,     הלסת השבורה הזו של ממלכותינו האבודות,     במקומות המפגש האחרונים האלה,     אנו מגששים יחד     ונמנעים מדיבור,     התאספו על חוף הנהר הסוער     , ללא ראייה, אלא אם כן     העיניים מופיעות שוב,     כאשר הכוכב הנצחי,     רב-עלים, עלה.    של ממלכת דמדומי המוות,    התקווה היחידה    של אנשים ריקים.                            V

 הנה אנו מקיפים את הצנובר צנובר
    צנובר צנובר
    הנה אנו מקיפים את הצנובר
    בחמש בבוקר.

    בין הרעיון    למציאות    בין התנועה    למעשה    נופל הצל

 בשבילך היא הממלכה

    בין התפיסה    לבריאה    בין הרגש    לתגובה    נופל הצל

 החיים ארוכים מאוד

    בין התשוקה    לעווית    בין העוצמה לקיום     בין המהות     לירידה     נופל הצל בשבילך היא הממלכה בשבילך     היא    החיים     הם     בשבילך הם כך העולם מסתיים כך העולם     מסתיים     כך העולם מסתיים     לא בקול רם אלא ביבבה.

© על ידי הבעלים. מסופק ללא תשלום למטרות חינוכיות  

ניתוח (ai): “הגברים החלולים” משקף את הייאוש, האדישות והריקנות הרוחנית של חברה שלאחר מלחמת העולם הראשונה. אליוט משתמש בדימויים של ריקבון וחוסר חיים כדי לתאר את קיומם החלול של אנשים אלה, חסרי מטרה, רגש וקשר.בהשוואה לעבודותיו הקודמות של אליוט, כמו “האדמה השממה”, השיר מקוטע ופסימי יותר. נקודות המבט המשתנות והשפה המקוטעת משקפים את הפיצול והאכזבה של העולם שלאחר המלחמה.”הגברים החלולים” מהדהד עם העידן המודרניסטי, ולוכד את תחושת הניכור והחרדה הקיומית השוררת בחברה. הוא משקף אובדן אמונה, הן בערכים מסורתיים והן ביכולתה של האנושות למצוא משמעות ומטרה בחיים. 

 (הסתרה)

 לייק ( 152 )