https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%92%D7%A2%D7%95%D7%9F

שיגעון

Gabriel

• יולי 5, 2023
• 4 minute read
• No comments

Share

Tweet

בדת היהודית רעיון ההתעוררות התודעתית לא היה נפוץ ברמת הפשט, וגם לא ברמת הרז, אלא יותר ברמת הדרש והסוד, כלומר בעיקר בקבלה ובספר הזוהר. אולם היו כאלה, בעיקר בחסידות, שייצגו רעיון זה. אחד מהם היה ר’ נחמן מברסלב.

רבי נחמן היה חריג, שונה וייחודי על רקע שאר רבני החסידות. וצריך לזכור שהם עצמם היו חריגים על רקע היהדות האורתודוכסית, שדגלה בקיום ובשמירה על הלכות ומצוות בעוד שהחסידות דיברה על דברים שונים. החסידות החזירה למרכז הדיון את החוויה האישית, את המישור הסובייקטיבי. כיום יש אף כאלה המוצאים בתורתו של ר’ נחמן אלמנטים של פסיכולוגיית מעמקים ופסיכולוגיה אקזיסטנציאלית.

ר’ נחמן אהב לספר סיפורים. כשראה כי תורתו לא ממש נקלטת, הוא בחר ב’כביש עוקף’ התנגדות והתחיל לספר סיפורים. הנה סיפור אחד כזה שלו. הוא אינו שייך לאותם סיפורים שהתקבלו כסיפורי ר’ נחמן אלא מצוי בשוליים של סיפורי ר’ נחמן, בספר שנקרא: “ספר סיפורים נפלאים” שיצא בשנת תשל”ב. שם הסיפור הוא “התבואה המשגעת”.
סיפור התבואה המשגעת
“פעם אחת, אמר המלך לאהובו, השני למלך, כאשר אני חוזה בכוכבים, רואה אני שכל תבואה שתגדל בשנה זאת, מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע, אם כן יטכס עצה”.

המלך יודע שהתבואה מסוכנת, כלומר שתגרום לשיגעון, ומכאן שהמלך ויועצו צריכים לטכס עצה וזה מה שהמלך שואל את היועץ החכם שלו. ועונה אם כן אותו היועץ:

“יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ”ל”.

כלומר אפשר לשמור מן התבואה הלא מורעלת בשביל המלך ועוד כמה פרוטקציונרים, מיוחסים – שלא יצטרכו לאכול מן התבואה שההמונים יאכלו ממנה. אך כאן עונה לו המלך:

 “אם כן שאנחנו לבד לא נהיה משוגעים וכל העולם יהיה משוגע – אז יהיה להפך”.

כלומר, אומר המלך, אם כולם יאכלו מן התבואה ויהיו משוגעים ואנחנו לא נאכל ונהיה כביכול נורמליים, הרי בעיניהם הם יהיו הנורמליים ואנחנו המשוגעים. וזה כמובן לא בא בחשבון. כמו הוא אומר לו: איזו מן עצה אתה נותן לי הרי גם אם נאכל מן התבואה שלא תעשה אותנו משוגעים, הרי זה בעצם לא יעזור לנו וממילא אנחנו ניכנס לבית המשוגעים מפני שלא נהיה נורמליים, דהיינו, לא נהיה שייכים לנורמה.

“על כן בוודאי”, מוסיף המלך, “נצטרך לאכול גם כן מן התבואה, אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו, שנדע על כל פנים שאנו משוגעים, שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן תסתכל על מצחי, נדע מן הסימן שאנו משוגעים”.
תסתכל במצח ותראה את הסימן שבעצם אתה משוגע
עד כאן הסיפור של ר’ נחמן. אחד הפירושים המעניינים שניתן לייחס לסיפור זה הוא פירוש של זרם האנטי פסיכיאטרייה, בעיקר בהקשר לגישתם של הפסיכיאטרים תומס סאס ור. ד. ליאנג, שהשיגעון הינו יחסי ביותר, ואינו ניתן להגדרה חד משמעית, וכי הוא  מה שהממסד בזמן נתון מגדיר כשיגעון והוא מגדיר זאת כך בגלל שהוא מהווה חריגה מנורמה מקובלת.

כלומר סיפור זה מתקיף למעשה את הראייה הרגילה המרובעת של מה זה אומר להיות אדם מהוגן ואומר ששיגעון אינו משהו מעורער בנפשו של אדם, אלא חריגה מנורמה חברתית.

ועל כן אי אכילה מן התבואה החדשה לא תעזור למלך וליועצו משום שהמעמד הפסיכיאטרי של המלך והשרים ייקבע ממילא לא על פי בחנים מהותיים ולא על פי כללי הרפואה אלא בהתאם לחריגה מן הנורמה הכללית.

אך הפירוש היותר משמעותי הוא שאנחנו באמת משוגעים, כלומר ישנים וחולמים. אנחנו רואים עצמנו כשפויים, כאנשים בעלי תבונה ושכל ישר ובריא, אך ר’ נחמן בא ואומר כי טעות בידינו; אנחנו כבר אכלנו מן התבואה. תסתכל במצח ותראה את הסימן שבעצם אתה משוגע.

לשון אחר, משל התבואה בא ללמד אותנו כי במידה מסוימת אנחנו משוגעים, ומה זה להיות משוגע? משוגע זה אדם שחי בעולם לא ריאלי, עולם של חלומות, עולם בעל מציאות משלו שאיננה מתאימה לאמות מידה אובייקטיביות (המשוגע חי בעולם סובייקטיבי שהוא יצר לעצמו). ועל כן מכיוון שכולם מתנהגים בצורה מסוימת – המשוגע נראה יוצא דופן. הסיפור מנסה להראות לנו שכולם חיים באיזשהו עולם סובייקטיבי, באיזשהו עולם משל עצמם, דהיינו יש כאן תיזה שאומרת כי העולם – כפי שאנחנו תופסים אותו – הוא עולם של תדמית, או אפילו של תרמית, כלומר זהו עולם של תופעות. העולם שאנחנו מסתכלים בו איננו העולם האמיתי. זהו עולם שיש בו הסתרה, הסתרה של העולם האמיתי.

רעיון ההסתרה הוא אחד הרעיונות הבסיסיים של המחשבה החסידית. זהו רעיון של הבעל שם טוב כפי שהוא מובא על ידי תלמידו ר’ יעקב יוסף.

והנה בא ר’ נחמן ואומר שלמרות ההסתרה אפשר לגלות משהו ממנה, והכיצד? ובכן, כשאנחנו מסתכלים על הסימן שבמצח ואנחנו אומרים לעצמנו שאנחנו משוגעים – אנחנו בעצם מודים בפני עצמנו שאיננו רואים את העולם האמיתי, אנחנו מבינים שהעולם אינו כפי שאנו רואים אותו.

והיכולת הזאת לדעת שאנחנו חיים בתרמית וכי העולם האמיתי מוסתר מעיננו מאוד לא חביבה על האינטלקט, על השכל הישר והרציונלי, זה שאוהב לגעת בחפצים ולדעת שהם מוצקים, לדעת שהעולם הוא מה שנראה.

ולמה הדבר דומה? לאדם השרוי בחלום בלהות, והוא מבין שהוא בחלום והוא רוצה להתעורר ואינו יכול. להסתכל על הסימן במצח שלי או במצח של האחר, או להסתכל בראי זה להבין שאנחנו נמצאים בתוך החלום, והידיעה שאתה חולם כשאתה חולם, היא תחילת דרך הייסורים לקראת התעוררות מן החלום.

הנחמה של הסיפור היא סוד הסימן; אנחנו יכולים להגיע להבנה שאנחנו משוגעים (כלומר ישנים), אמנם הבנה זו לא עוזרת לנו להינצל ממצב זה, אך לפחות אנו יכולים לדעת שאנחנו שם.
הדרך הסיזיפית והדרך הקצרה
למעשה ישנן שתי דרכים לצאת מן המצב הזה של שינה. דרך אחת היא הדרך הסיזיפית והמכאנית בה אתה יודע בזמן שאתה ישן שאתה ישן, והידיעה הזאת תיצור שינה לא נוחה, שתביא להבזקים מתגברים של עירות, שיביאו בסופו של דבר לערנות יותר מלאה. דרך אחרת היא התעוררות בבת אחת, קפיצה קוואנטית אל העירות.

וכאן אנחנו מגיעים לרעיון האלכימיה. גורדג’ייף מדבר על שינוי מצב תודעה, שינוי ממצב של אדם ישן לזה של אדם ער. קרלוס קאסטנדה מדבר על מציאות אחרת, שאולי ניתן להגיע אליה בעזרת מסקלין, או הדרכה של דון חואן. בחסידות המיסטית (זו של המגיד) קיים הרעיון שעל ידי דבקות (מצב מסוים של הנפש) – האדם מסוגל לשנות את תודעתו. זה למעשה מה שעושה את הצדיק לצדיק. בשפה קבלית אפשר להגיד שזו האפשרות של לעזוב את היש ולחזור אל האין. משמעותו של המצב הזה היא להסתכל על העולם לא מתוך המשקפיים הרגילות אלא לשנות את התודעה ולראות את העולם בצורה שונה לחלוטין. ואכן גדולי החסידות ראו את העולם כחלום, וכפי שניתן להתעורר מן החלום למציאות, כך גם ניתן להתעורר מן המציאות האשלייתית, התדמית, ה’משוגעת’ – אל תוך מציאות אמיתית, שפויה יותר.https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%92%D7%A2%D7%95%D7%9F