A man is born gentle and weak.
At his death he is hard and stiff.
Green plants are tender and filled with sap.
At their death they are withered and dry.
Therefore the stiff and unbending is the disciple of death.
The gentle and yielding is the disciple of life.
לאו טסה, הטאו טה צ’ינג פרק 76
מהם תדפיסים?
תדפיס, מלשון דפוס, מחזור של משהו, תגובה דטרמיניסטית אוטומטית או בהשאלה מעולם מדעי המחשב, שגרה.
תדפיס הוא תהליך מת וקבוע. ההפך מתדפיס זה התהוות ודינאמיקה.
דוגמאות:
- דפוסי חשיבה – מחזור של רעיונות, פרדיגמות, דוגמטיות ופרות קדושות בניגוד לראיה רעננה וראשונית.
- יציבה – מצב רגשי שחוזר על עצמו ומייצר תגובה גופנית מתקבע.
- תדמית – האופן שמשהו נתפס, לדוגמה אדם המדבר בשפה מליצית נחשב נאור עוד לפני שיש ערכיות לדברים, שנאמרים הם מסווגים כאינטליגנטיים ונאורים.
תדפיסים פסיכולוגיים ותודעה
דפוסים הם תגובות פסיכולוגיות – רגשיות שהתקבעו במערכת וחוזרים על עצמם שוב ושוב.
כמו נחלים, שככל שעוברים בהם יותר מים, ככה הם נהיים רחבים יותר ועמוקים יותר.
ככל שעוברים יותר מים בנהר ככה במשך יותר זמן, נוצר ערוץ בקרקע שהוא יותר מקובע – הסלעים עוברים שחיקה עד שנוצר צינור טבעי, ונוצר מצב שבו אם יורד גשם הסיכוי שהמים יגיעו לנחל גדול יותר.
תינוק נולד חסר תדפיסים, ולאט לאט במפגש עם המציאות הוא מתפתחים בו תדפיסים ע”י רשמים חזקים. בעולם הנפש, כל גירוי חיצוני מייצר פוטנציאל להיווצרות של לדפוס. חוויות ראשוניות הן בעלות האימפקט החזק ביותר על המערכת הפסיכולוגית – הפרח הראשון שתראה בחייך יהיה המשמעותי ביותר והמשפיע ביותר על האופן בו תראה את כל פרחים הבאים. אנשים נולדים שונים מבחינת הרגישות שלהם, ניתן לומר שאנשים רגישים הם כמו קרקע רכה שקל יותר לפצוע ואנשים פחות רגישים בעלי קרקע קשה. אנשים רגישים הם בעלי הרבה נחלים המתחברים לנהרות ואנשים רגישים פחות הם בעלי פחות נחלים. אדם זקן בדרך כלל מאופיין ע”י תדפיסים קבועים ומקובעים.
המערכת הפסיכולוגית, בהיותה מוגבלת, צריכה לנהל את האדם במציאות משתנה ולחשב כמות אדירה של משתנים ולכן מנסה לעבוד בהכללות כדי לעשות סדר ולקיים קבלת החלטות יעילה בזמן אמת.
כדי שתדפיס פסיכולוגי רגשי יתקיים הוא חייב לקבל הזנה מתמדת, ולקרות שוב ושוב אחרת הערוץ מתייבש ונוצר נחל אכזב ואז לאט לאט חוזר ומתאזן לקרקע שמסביבו. למשל הזיכרון, כדי לזכור משהו האדם צריך להזכיר לעצמו שוב, אחרת הדבר נשכח.
האדם הפסיכולוגי הרגיל איננו מגיב לסיטואציה חדשה בדרך חדשה המתאימה לה באופן ספציפי תוך הפעלת שיקול דעת ומודעות (כל עניין לגופו) אלא מזין דפוס קיים. כלומר האדם פוגש מציאות רבגונית ומשתנה והמערכת הפסיכולוגית שלו מסווגת לקבוצה קטנה ומוגבלת של תגובות, פרוצדורות אוטומאטיות שקופצות לפעולה כתוצאה מגירויים חיצוניים הנכנסים למערכת הנפשית.
ניתן לבחון תופעה קיצונית במחלות נפש OCD (Obsessive compulsive disorder) המאופיינת בחרדה מאוד גדולה, שבה המערכת מפתחת ריטואלים מיותרים לחלוטין כגון שטיפת ידיים כפייתית.
כלומר, נראה שיש קשר בין רמת חרדה ברמה פסיכולוגית לקלות שבה המערכת הפסיכולוגית מפעילה תדפיס או שגרה. ככל שאדם יותר חרד ברמה הפסיכולוגית ככה יהפוך ליותר אוטומטי.
או תסמונת טורט שבה יש קיבעון, בדרך כלל שלילי של קללות ותנועות חדות מחוץ להקשר.
בניו אייג’, קיים קונספט של חשיבת מחשבות חיוביות. פה יש ניסיון להחליף תדפיס שלילי בתדפיס חיובי. לדוגמא, לחייך גם באופן מלאכותי גם כאשר אתה כועס או חווה כל רגש שלילי.
באופן זה, הניו אייג’ אומר “זה הכל בראש שלך” או בגרסה אחרת “זה הכל הסיפור שאתה מספר לעצמך”.
כל הדתות מבנות את עצמן על אוסף של ריטואלים שהאנשים השייכים להם מכפיפים את עצמם להם. מדינות וחברות מייצרות חגים לאומיים. ברמה הסוציולוגית, דעת קהל, ודעת הרוב הם בעלי הסיכוי הגובה ביותר לייצר תדפיס אצל האינדיבידואל. אם הרבה אנשים מזינים תדפיס, הסיכוי שאינדיבידואל יכפיף את עצמו לאותו התדפיס גדל (אפקט העדר).
לתדפיסים יש קשר ישיר לפרספקטיבה של האדם. האדם האוטומאטי חווה מציאות ממוחזרת. למרות שהמציאות רבגונית, משתנה ומתחדשת ומלאת מסתורין ומלאת אי וודאות, האדם חווה אותה “אותו הדבר”, מציאות שטוחה וחד ממדית ובטוחה מזויפת, ולבסוף ותפיסתו גסה מאוד ועסוקה בריגוש חיובי או ריגוש שלילי.
כאשר נוצר תדפיס, הנטייה של המערכת הפסיכולוגית היא לשמור ולהגן עליו. היא מעדיפה להיאחז בקיים, לא לעשות רוויזיה של הסיטואציה אלא להמשיך ולמחזר את הידוע והמוכר. דעות מנוגדות ותפיסות עולם סותרות הן סיבה לדינאמיקה שלילית, קונפליקטים, חוסר סובלנות כלפי שוני וחוסר אנושיות. ניכר שהפסיכולוגיה דוחה בתוקף פרדיגמות שסותרות את התדפיס הקיים.
פגיעות רגשיות מייצרת תדפיסים עמוקים, היות והם מלווים בעוצמה רגשית גדולה. הקרקע הרגשית נפצעת ומאותו הרגע כל פגיע רגשית מתנקזת לפגיעות הרגשיות שקרו. בכל פעם שאדם נפגע הוא לא רואה את המציאות דרך הפריזמה של הפגיעה הנוכחית אלא של כל הנחלים הפעילים במערכת שלו – כלומר כל פגיעה חדשה מקבלת רוח גבית מפגיעות עבר.
כל פגיעה רגשית מוסיפה ומקבעת, מזינה ומחזקת את התדפיסים הקיימים.
למעשה אדם נולד לוח ריק (חסר תדפיסים), ובדינאמיקה, ובהצטברות תדפיסים במערכת שלו (מלבד אולי תדפיסים ביולוגיים הדואגים להישרדות – נשימה אכילה וכו’) הופך לפחות ופחות דינאמי, יותר ויותר אוטומטי עד שהופך לקשוח ומקובע, חרד יותר ויותר, אוטומאטי יותר ויותר. חברה אגרסיבית, תחרותיות, עלבונות ושלל רגשות הם ביטוי לדינאמיקה שלילית בחיי בני אדם מקעקעת תדפיסים לתוך העולם הפסיכולוגי ומתכנתת אותו וממכנת אותו.
כיוון שתדפיסים הם למעשה ביטוי של אוטומציה שהאדם עובר, האדם חסר אונים, ולרוב איננו מודע לדפוסים שלו או של אחרים. אלא אם הוא מקבל שיקוף לכך (מה שמלווה בחרדה מאוד גדולה ורגשות סוערים במיוחד).
התודעה היא הביטוי ההפוך לתדפיס, כל שאיפתה היא להשתחרר מהלופ הדטרמיניסטי.
כל טקסט שמתבונן על העולם מפרספקטיבה תודעתית נשמע מסתורי וסתום ורצוף פרדוקסים. התודעה שואפת כל הזמן למפות חלקים בלתי ידועים ולנסות לפצח את המסתורין הקיומי ולהפיק ממנו חכמה.
לחיות במצב תודעתי גבוה, פירושו לחיות בחוסר וודאות מתמיד, תוך כדי חקירה והפקת פרשנות דרך חללים ורבדים נסתרים בקיום. שום דבר אינו מובן מאליו, הכל הופך לתהליך דינאמי של התהוות. במובן זה התודעה פוגשת את החיים בצורתם הראשונית ומנסה לבנות גשר בין הבלתי ידוע לתופעה הנגלית. אדם במצב תודעתי גבוה, היות והוא משוחרר מדפוסים, הוא בלתי צפוי, יצירתי ומתחדש ועל מסלול של התפתחות בניגוד לאדם פסיכולוגי הנמצא בתהליך מתנוון המאופיין בדפוסים שהולכים ומתקבעים.
מערכת יחסי הגומלין בין תודעה לפסיכולוגיה היא של הכחשה הדדית – התודעה נמצאת מעל למערכת הפסיכולוגית ומתוך המערכת הפסיכולוגית היא נראית כפרדוקס מוחלט ובלתי אפשרי ולא קיים. מצד שני המצב התודעתי הגבוה מאופיין באדישות מוחלטת לרמה הפסיכולוגית שתחתיו.
על תדפיסים והקצה תודעתית
“בתחילת דרכי הרים היו הרים ונהרות נהרות. אחרי שהתקדמתי הרים לא נראו יותר כהרים ונהרות לא נראו כנהרות. אבל עתה אני בבית: הרים שוב נראים כהרים, ונהרות כנהרות“
שוחרי תודעה, אנשים פסיכולוגיים בתהליך מעבר ממצב פסיכולוגי למצב תודעתי גבוה, הם בעלי מרכז כובד פסיכולוגי (כלואים בתדפיסים), וככאלה הם מועדים לחיים בקפיצות – מעברים בין מצב תודעתי גבוה למצב תודעתי נמוך, פסיכולוגי.
במידה והם לומדים אצל מורה אמתי, מקבלים מהמורה שלהם את המעבר הראשוני ממצב תודעתי נמוך לגבוה. דבר זה קורה על ידי שוקים של מודעות שהמערכת הפסיכולוגית מקבלת מהמורה התודעתי, בצירוף הקשר הדינאמי המתרחש בין תלמיד למורה שעובר דרך הקיום האקזיסטנציאלי של התלמיד.
השוק הוא ע”י מודעות חדשה ורעננה, שפורצת את גבולות הפרספקטיבה הפסיכולוגית.
לאחר קבלת השוק, במידה והמערכת צולחת אותו מבלי לקרוס מוליד מצב חדש אצל התלמיד.
על מנת שהשוק יהיה אפקטיבי – כלומר שהתלמיד לא יקרוס חזרה למצב פסיכולוגי שלילי, צריכים להתקיים מספר תנאים:
מצד התלמיד:
- פתיחות ואמון.
- בגרות רגשית ויציבות רגשית – מידת היכולת של התלמיד לא לקחת באופן אישי את המורה.
מצד המורה:
- אנושיות, תמיכה ודינאמיקה חיובית.
- היכולת של המורה להפריד בין התדפיס הקיים אצל לתלמיד.
השוק מנטרל את המערכת הפסיכולוגית לזמן מה ומאפשר לתלמיד שחרור זמני מהכלא הפסיכולוגי ולראות בראיה תודעתית דרך עיני המורה את התדפיסים שלו בצורה ניטראלית.
אך זה רחוק מלהיות סוף הסיפור, המערכת הפסיכולוגית מתעשתת וחוזרת לפעול. אין די במודעות לתדפיסים של המערכת הפסיכולוגית, המערכת הפסיכולוגית מתעשתת ולמרות המודעות ממשיכה את פעולתה האוטומטית וכל זאת בזמן שהתלמיד מכחיש את קיומה.
על כן התלמיד חייב לפתח מודעות עצמית חיצונית שתבקר על המערכת הפסיכולוגית למרות שזה הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות, וכל מה שהוא רוצה זה לתת דרור מוחל למערכת הדינאמית הרעננה והמתחדשת בו. ברגע הראשון שבה הפסיכולוגיה מפעילה תדפיס הנוצר על פי רוב על ידי הזדהות או ריגוש חזק (בדרך כלל שלילי) המערכת הפסיכולוגית חוזרת למשול במערכת, והתודעה נכבית והתלמיד חוזר למצב הפסיכולוגי שלו רק שכעת הגירוי שנכנס למערכת מקבל את כוח המודעות ומרסק את התלמיד למצב של מעורבות אישית המאופיינת בלופיות קיצונית, כלומר אותו התדפיס עם פי שתים עוצמה.
מתוך מעורבות אישית, המצב התודעתי הגבוה נשמע כמו הזיה, חלום רחוק שלא קרה, וכך המערכת מחזקת את התדפיס יותר מאשר בתחילת התהליך. ומכאן שאסור בתכלית לקחת שום דבר באופן אישי על מנת להחליש את התדפיסים הקיימים במערכת הפסיכולוגית של התלמיד ולמנוע ממנה להפריע לתודעה מלהתפתח ולצמוח.
בכדי שהתלמיד יחזיק מעמד בתהליך הקשה והתובעני הזה, הוא חייב לבנות גשר בין המצב התודעתי הגבוה לבין המערכת הפסיכולוגית שלו. והגשר נבנה באמצעות מודעות מלאכותית שאותה הוא בונה תוך כדי התהליך. המודעות המלאכותית הזאת נקראת צופה. תפקידו של הצופה לתצפת על המערכת הפנימית ולבקר אותה ולהתריע במידה ויש חריגה.
כדי שהצופה יהיה אפקטיבי וער, הוא חייב מערכת שקטה. כלומר, לחץ, התלהמות רגשית, מחשבות אובססיביות הם הדברים המשתקים את הצופה והופכים את המערכת לבלתי מודעת אוטומאטית. ובהיכנס גירוי שלילי למערכת, התלמיד נופל מגן-העדן של מצב תודעתי גבוה דינאמי אל הדפוסים הלופיים ההרסניים המכאניים של המערכת הפסיכולוגית ביתר שאת.
המכאניקה מתוקף היותה נמוכה יותר, לא מסוגלת להכיל את הדינאמיקה העצמתית שכעבור זמן מה מתפרקת בתהליך המעורבות האישית.
כדי להימנע מכך, על התלמיד למפות את המערכת הפסיכולוגית – סוציולוגית שדרכה החיים שלו עוברים. בשלב זה התלמיד מפסיק לראות את המציאות כפי שראה אותה קודם, אלא כקבוצה של תדפיסים, כמערכת מכאנית אותה הוא ממפה בעזרת המורה שלו ובעזרת כלים פרשניים תודעתיים.
חלק ממנו (הצופה) חדל לראות את ההרים כהרים ואת הנהרות כנהרות אלא כמציאות קפואה דטרמיניסטית של פרוצדורות מכאניות הבנויה מדפוסים התנהגותיים. חייו של תלמיד הופכים למסלול מכשולים שבו הוא חייב לנטר בכל רגע נתון את המערכת הפסיכולוגית שלו, כאשר שם המשחק הוא לשמור על המצב התודעתי הגבוה אותו מייצר המורה ולפרוץ את הדפוסים האוטומאטיים במערכת שלו.
אין די בניטור של המערכת ובהכרה של המערכת בכדי לא לפול קרבן לתדפיסים הישנים.
המערכת היא ותיקה יותר, הנורמות החברתיות חזקות יותר מאשר הוותק באימון התודעתי אותו עובר התלמיד. התלמיד מתחיל את האימון כאשר המערכת שלו מלאת תדפיסים, אידיאולוגיות נורמות חברתיות שהן חזקות יותר מכל תובנה תודעתית, נכונה ואמתית ככל שתהיה. על כן, התלמיד חייב לפצח את המכניזם של עצמו, ולתכנת אותו מחדש על מנת שיתאים להכשרה תודעתית.
בעזרת דמיון מודרך, ניתן לרמות את מערכת, ולעקוף את המנגנונים האוטומאטיים הפסיכולוגיים המושתתים על תדפיסים. למשל, אפשר להרגיע את המערכת הרגשית הסוערת ע”י דמיון של הצבע הכחול או ענן גשם המוריד ממטרים עליו ומצנן אותו. במצב זה, הגירוי השלילי של המציאות מפעיל לחץ וחוסר שקט במערכת הפסיכולוגית והופכת אותה לסוערת ובלתי מודעת, מנוטרל ע”י השקטה של המערכת בעזרת דימוי אסוציאטיבי של הצבע הכחול – המסמל מרחב פתוח, קור וכו’.
אם העניין תלוי במערכת הפסיכולוגית, זאת תפעיל את התדפיס הרגיל ותכנס ללחץ, אך אם מתאמן יפעיל דמיון מודרך, הוא יעצור את התדפיס מלקרות. מרגע שהפעלת הדמיון המודרך מופעלת לפני שהמערכת הגבוהה והדינאמית עוברת לפאזה מכאנית, התדפיס נעצר בשלב הבדידים והתדפיס מפסיק לקבל הזנה. במידה וישנה הפעלה מתודית ואפקטיבית, המתאמן מייבש את התדפיסים ואלה נחלשים.
כשהתלמיד נכנס למעורבות אישית או כתוצאה מהתרשלות בהפעלת מערכות הגנה או כתוצאה מכך שרמת המודעות שלו לא מספיק מפותחת והתדפיס הופעל ונכנס להילוך דינאמי בידיו למזער נזקים.
התדפיס מקבל הזנה או אנרגיה להמשיך להתגלגל מהתעסקות עם המעורבות האישית, או במילים אחרות מתן תשומת הלב שלו אליה. במצב זה ישנה אפשרות להתעלם, להסיט את תשומת הלב מהמעורבות האישית ע”י שימוש בדמיון מודרך. ברגע שמפסיקים את ההזנה.
ההתעלמות הינה כלי חזק שבעזרתו ניתן לעצור את המעורבות האישית. אך רצוי להבין מה הפירוש להתעלם. ראשית התעלמות הינה אקט מודע. התעלמות היא אקט אנטי הדחקתי, מהסיבה שכדי להתעלם ממשהו אני חייב להיות מודע לקיומו. בניגוד מוחלט להתעלמות, על הציר הפסיכולוגי קיימת הדחקה, שהמרכיב העיקרי שלה הוא הסחת דעת. בהייה בטלביזיה הינה הסחת דעת – אפקט בת יענה “אם אני לא יודע אז זה לא קיים”. זו גישה אינפנטילית ושגויה בדיוק כמו שילד עוצם את עיניו וחושב שהו בלתי נראה – מעין אפקט בת יענה.
התעלמות אפקטיבית מסיטה את תשומת הלב באופן מודע לאובייקט ניטראלי שאינו ובכך מונעת את ההזנה שלו. הסחת דעת מאפשרת למעורבות האישית להשתולל חופשי במערכת חסרת כל בקרה. מודעות הינה מודעות רק כאשר היא באה מבחוץ פנימה. במילים אחרות מודעות הינה מבקר חיצוני שנותן דין וחשבון לחלק הגבוה למערכת שבאדם והחלק הגבוה מנהל למה הוא נותן את תשומת הלב שלו. הסחת דעת, היא בית שההורים עזבו והילדים מתפרעים וכשההורים חוזרים הם מוצאים חורבה.
ישנן גישות להקצה תודעתית שפועלות בדרך של הימנעות מגירויים שליליים – פרישות מהעולם, למערה או מנזר לעומת גישות הראות את החיים כשדה אימונים. גישת דרך התודעה מייצרת מפגש אמתי – אותנטי עם החיים והקשיים. השאיפה בדרך התודעה היא לייצר מערכת בקרה דינאמית הפועלת במקביל למערכות הפסיכולוגיות והתודעתיות. ההתמודדות עם הקשיים, במידה והיא אפקטיבית (מתגברת על המעורבות האישית), מולידה לוחמים. לוחמים מתמודדים עם התדפיסים וההתמודדות מחשלת את המערכת שלהם מלייצר תדפיסים חדשים או חידוש התדפיסים הקיימים המוחלשים.
כשהמבנה הפנימי יציב מספיק, והמערכת מחושלת מפני דינאמיקה שלילית הנכנסת למערכת, יכול התלמיד להשלים את המסע ולחזור לראות את ההרים כהרים והנהרות כנהרות.
Gabriel