Gabriel

• מרץ 11, 2023
• 4 minute read
• No comments

Share

Tweet

.

.

ישנו חרם והוא בלתי נראה מאוד מוחשי לאלה המוחרמים. זה רודף אותם כל חייהם, וכולם מזהים שהם שונים שהם נידונים לחרם והם לא יודעים על מה הם נידונים לחרם, ואלה שמחרימים אותם לא יודעים למה הם החרימים אבל הוא שריר קיים עוצמתי ובלתי ניתן לקעקוע.

ברגע שאדם מקבל את החרם במשפחתו וחבורת ידידיו האנשים שמקיפים אותו, זהו לא עוזב אותו כל ימיו, הוא סובל ממנו סבל קשה ביותר הוא מרגיש מחוץ לגדר הוא מרגיש מוחרם ולא יודע על מה אבל אם יש דבר ממשי בעולם שלנו זה החרם. יש קבוצה שלמה של אנשים מנודים אדם אינדיבידואל מתוך החברה ומוצאים אותו בלתי ראוי ומוציאים אותו מחוץ למשחק, ואז לא משחקים איתו נוטשים. אולי הדבר שהכי מאפיין אותו זו הנטישה, אלה שהיו חברים שלו 50 שנה נוטשים אותו, אם יש דבר שריר וקיים בעולמנו זו הנטישה. לא מתלווה לזה הסבר הנטישה נוסעת בדממה דקה, אין הנימוקים. פתאום יום אחד אדם שהיה ידיד נאמן פשוט נעלם באוויר ומשאיר את הנטוש לבדו ואין מה לעשות. מתארגנים נגדו האנשים מסביבו זה יכול לקחת חמש שנים 10 שנים 20 שנה בסוף הוא ננטש בסוף החרם ינצח בסוף החרם השקט הוא זה שיכריע את הכף.

הסיבה לחרם יכולה להיות כל סיבה שבעולם התנהגות משונה, זה לא משנה, אבל פתאום ההוא הרוב וזה תמיד הרוב, נוקט קונספירציה, ותמיד צריכה להיות קונספירציה, הרוב מסכים בינו לבין עצמו מבלי שנקשר קשר ביניהם שאדם מסויים נידון לחרם, והנה הרגע הזה , אכזרי ככל שיהיה אחת גורלו, זה כאילו הוא נשפט בבית האסורים, נחרץ גורלו והוא לא יודע על מה ולמה. הוא חש זאת בכל נימי גופו.

זה קיים בדת היהודית שמחרימים אדם זה קיים בדת הקתולית, זה קיים בגני ילדים וכמעט בכל גן ילדיים בבית ספר יש אחד או שניים שלא משחקים איתם והם מחוץ לתחום הגדר של אותם מופלים לרעה, ואין סבל יותר גדול מזה שהרוב שופט אותך דן אותך למיתה של הנפש מיתה חברתית לנידוי לגולה. אתה מנסה עשרות פעמים, מפעם לפעם נזרקת לך פרוסה של חיוך שנותנת לך תקווה שהנה מה שהיה לא יהיה והתקבלת אבל זאת כבר עכשיו הפרוסה שנזרקת כפיתוי כדי להחזיר אותך חזרה למצב של קורבנות, אתה מנסה לצאת ומנסה לצאת מזה עוד ועוד פעם ואתה לא מצליח זה חזק ממך הכוחות שמשפיעים עליך להיות בסדר ולרצות את ההמון שמפלה אותך עם כל כך חזקים שאתה לא יכול להתנגד להם וכל מה שנותר לך זה לפייס את ההמון שהטיל עליך מצור אבל זה רק עד הפעם הבאה שמקריבים אותך לקורבן.

למה קראתי לזה המשחק המושתק ? מכיוון שאין לזה סימנים אין לזה הצדקה אף אחד לא מודה בזה אבל האפקט של זה כל כך הרסני עד שהאדם חש שהוא חי כל חייו במשבר אחד מתמשך ואין רגע אחד שהוא מבין למה . פסק הדין של החברה שגוזרת עליו את העונש החמור ביותר שאפשר לגזור על בן אדם, לנדות אותו מתוך החברה ולהכריז עליו כמוחרם. ומרגע שמוטבע אות הקין זה לא עובר היפוך יותר, אתה יכול לנדוד מעבודה לעבודה ממדינה למדינה מעיסוק לעיסוק החרם ילווה אותך בכל מקום. אנשים מזהים את הקורבנות את החרם המושתק. הוא נכנס לחדר והם כבר יודעים: הוא נידון להיות מוקצה מחמת מיאוס כולם יודעים את זה ומתנהגים אליו בהתאם, המקום אולי הכי אכזרי שבו זה בא לידי ביטוי זה בית-הספר שם ילדים מסוימים מופלים לרעה בצורה הכי קיצונית, רק אתמול והיום זה החמישי במרץ 2023 ילד בן 13 לקח את נפשו בכפו והתאבד. החברה לא יודעת לטפל בזה היא לא יודעת איך זה שהמון מתנפל על קורבן חף מפשע והתנכל לו.

בדרך כלל אלה אנשים שלא הולכים בתלם בצורה זו או אחרת לא בדרך הרגילה, הם אנשים ישרי דרך ללא רבב אנשים טהורים בדרך כלל כישרוניים בצורה בלתי רגילה חטאם היחיד אם יש להם משהו שלא הולך בתלם משהו שונה משהו מיוחד אולי אבל הסבר רציונאלי לא יצלח כאן כי הוא רק מערפל את התופעה, זו אחת התופעות האכזריות ביותר שקיימות בתופעת החברה האנושית יש הרבה אכזריות והתעללות בהשפלה בחוסר צדק ברצח במין האנושי אבל שום דבר לא ישווה לה, הם רק יודעים על העוול הנורא שנעשה להם מבלי שהם יודעים למה זה.

ולגבי הנטישה זה הכי מאפיין את אנשים שסובלים מאחרים: הנטישה. הם ננטשים כל הזמן בידי האנשים הכי קרובים להם, בלי הסבר בלי נימוק ואם הם יכולים לחשוב שבמהלך השנים הם קונים ידידים נאמנים שיישארו לצידם, ככל שעוברות השנים הנטישה מתגברת ביותר ויותר אנשים נוטשים אותם על ימין ועל שמאל עם בהתחלה זה היה זרם חלש ככל שעוברים השנים הנטישה של המוחרמים הולכת ומתגברת עד שהיא מגיעה למצב שהאדם עזוב לחלוטין ונטוש וכל אחד שהיה קרוב אליו לא רוצה שום קשר איתו ולא מוכן בשום פנים ואופן להסביר למה נטש יום אחד אחרי ידידות שיכולה להימשך שנים על שנים יום אחד הוא פתאום נעלם באופק לא משאיר מכתב לא משאיר הסבר פשוט נעלם ואין דבר יותר כואב מנטישה אדם שהיה איתך ופתאום הוא עוזב אותך כמו פחית קוקה-קולה שהושלכה בצד הדרך ואין לו חפץ יותר בך אתה מיותר ואין כמעט גורל שפוסח על אותם נטושים, זה מומנטום הולך ומצטבר הולך ומצטבר והנטושים יעשו הכל כדי לקבל פיסת חיוך והם חיים בין פיסת חיוך אחת לשנייה וברגע שהם מקבלים פיסת חיוך הם יעשו הכל כדי לשוב ולקבל טיפות נחמה מאלה שהיא התאכזרו אליהם. אך אלה רק רסיסים שנועדו לתת להם את ההתחושה שעכשיו זה יהיה בסדר אבל זה רק עד הפעם הבאה לתקווה שהפעם זה יהיה בסדר אבל זה לא יהיה בסדר הנטישה הולכת וממשיכה.

לכן קראתי לזה הנטישה המושתקת או החרם המושתק מתעלמים מזה אין לזה כמעטא איזכור בכל הספרות הפסיכולוגית, בן אדם בא לפסיכולוג ואומר לו: מתיחסים אליי לא יפה מחרימים אותי נוטשים אותי. התגובה של פסיכולוגיה ממוצעת תהיה לפשפש במעשייך, מה אתה עושה שם שמזמין אליך את התגובות המפגרות האלה?

זאת תגובה לא נכונה כי הוא לא עושה כלום האשם אינו בו אלא בהתארגנות קונספירטיבית של המון מוסת כנגד יחידים שמחליטים מבלי לתאם ביניהם שדמו של שמישהו מותר. זה החרם המושתק.

נכון שבבתי ספר מחנכות ומורות לנסות לעזור לילדים מוחרמים אבל זה כוסות רוח למת ברגע שקבוצה של ילדים היא החליטה שמישהו מוחרם לא יעזור לו שום דבר זה. הגורל ילווה אותו עד אחרית ימיו עוד הרבה אחרי בית ספר, מה שהוא קיבל בבית ספר היה רק סימן לבאות.

אני לא עוסק בתחום הרציונאלי אני עוסק בתחום האפל הלא רציונלי שגורם להמון להסית עצמו כנגד אינדיבידואלים. לא משנה מה גורם לזה, מה שכן משנה זה שישנה תופעה מושתקת של שטניות כנגד יחידים שונים שדמם מותר. 

ושם התופעה הינו להיות שעיר לעזאל

***

https://www.steimatzky.co.il/010140816

עמ 56 שעירים לעזאזל