הצופה ומערכות ההגנה

"באולימפידה היוונית היו מעמדות; הכי נמוכים היו הלודרים, והמתאבקים, מעליהם היו המצביאים, אחר כך היו הצופים. והיה עוד מעמד יותר גבוה: הצופים בצופים. והם אנשים שכבר לא מתרגשים מן המציאות עצמה, ממה שקורה, הם צריכים לראות איך אנשים אחרים מגיבים לזה"
***
שיחת טלפון. מורה: גבריאל. תלמיד: נ'.
תאריך : 23.6.2008

שלושת החלקים של הצופה :
צפייה קדימה – הארכיטקט
צפייה בזמן הווה – הצ'קליסט
צפייה אחורה – הסקת מסקנות ולקחים


מערכות ההגנה :
שלב ראשון – זיהוי והודאה
חומה
לזרוק מעבר לכתף
זיהוי הפגיעה בגוף והורדתו כלפי מטה
מנטרה כמעגל נגדי חיובי
קבלה עצמית לחיזוק ההגנות
תרגיל אני והיקום


נ: אני זקוק לחיזוק בעניין ההגנות. קיבלתי פגיעה רגשית ונעשיתי מעורב אישית. מה לעשות?
ג: אנשים שמפעילים הגנות רואים תוצאות. ככל שרמת הרגישות גבוהה יותר כך גדלה הפגיעות ואם מצרפים לזה הזדהות ולקיחת הפגיעה באופן אישי – נכנסים למעורבות אישית קשה.
הנקודה העיקרית היא שאם תלמיד מפעיל את מערכות הבקרה (צופה) והשליטה (הגנות) – ועושה זאת בצורה נחרצת, אין שום סיבה שיהיה מעורב אישית ובטח שלא בכמויות ובתדירויות שעולות על פעם בחודש. וקיים דבר עוד יותר גרוע, וזה שתלמיד נופל למעורבות אישית לאחר שהצליח להעלות את רמת התודעה שלו מעל לרמה של הפעם הקודמת. ואז כשהוא נהיה מעורב אישית (בגלל שהצופה או ההגנות לא הופעלו, או לא הופעלו כראוי, הוא נהיה מעורב אישית עם האנרגיה של רמת התודעה וזה הרבה יותר גרוע ממה שהיה לפני שרמת התודעה שלו עלתה.
נ: כן, זה אכן מה שקורה לי.
ג: להיות בדרך ולא לעשות את תרגילי ההגנה זה חוסר אחריות קיצוני. אתה לא יכול להיות בדרך ולא לעשות תרגילי הגנה.


שלושת החלקים של הצופה

קודם כל, לפני תרגילי ההגנה יש צופה. אתה צריך לעשות את הצ'קליסט בצורה מסודרת. דהיינו כל יום. אתה אולי לא צריך לעשות את כל הפרמטרים כל יום אך לפחות ארבעה.
באיזה תכיפות אתה עושה את הצ'קליסט? תאלץ את עצמך לעשות את הצ'קליסט. יש הרבה פרמטרים ואתה יכול להתחיל עם 4 פרמטרים בסיסיים ובכל פעם שאתה נעשה מעורב אישית, אל תצא מזה עד שאתה לא מפיק לקח איך נכנסת לזה ומה לא עשית נכון. וברגע שאתה מפיק את הלקח תכניס את זה לתוך הצ'קליסט. כך אתה משפר את הביצועים.
הצופה מורכב בעצם משלושה חלקים :
א. צפיה קדימה
ב. צפיה בזמן הווה
ג. הפקת ידיעה ולקחים.


א. צפייה קדימה – הארכיטקט

ארכיטקט – בכל זמן פנוי לעשות את הארכיטקט. כדאי בהתחלה בהתחלה לעשות רשימה ענקית של כל הדברים שעשויים לקרות לך. ובכל פעם לעשות ארכיטקט אודות משהו אחר. כל יום אתה צריך להקדיש לפחות שעה לארכיטקט ולדברים שונים. אם אתה פוגש מעורבות אישית לגבי משהו שכבר עשית לגביו ארכיטקט, להבנתי זה יצמצם את המעורבות האישית בצורה מאוד משמעותית.


ב. צפייה בזמן הווה – הצ'קליסט

הצופה בזמן הווה זה צ'קליסט . ככל שאתה עושה יותר את הצ'קליסט וחוזר עליו.. לחזור כל הזמן על הפרמטרים עד שזה ייקלט בחצי תודעה שלך ואחר כך בתודעה. עד שבזמן אמיתי יהיה בך משהו שיתריע אם אתה לוקח משהו באופן אישי.
הצ'קליסט מורכב משאלות ונקודות שכדאי לעקוב אחריהן.
אחת לשבוע צריך לעשות גרף כדי לסכם תוצאות ולהפיק לקחים.
ככל שאתה עושה את הצ'קליסט יותר פעמים כך גדלים הסיכויים שברגע שאתה נתקל במעורבות אישית או לחץ, יצוף כוח נגדי שינתק אותך ממה שקורה, על ידי כך שאתה מתבונן ומבין מה קורה. וזה החיסון הטוב ביותר נגד מעורבות אישית והזדהות.
הצופה מרחיק אותך מהזדהות ועוזר לך להסתכל על דברים מהצד. אם אתה תהיה ממוקם כל כולך בצופה בזמן שאתה מעורב אישית, אתה לא תהיה מעורב אישית.


ג. צפייה אחורה – הסקת מסקנות ולקחים

הצופה השלישי זה צופה אחורה. אבל ראשית צריך לזהות שנפלת למעורבות אישית. וקשה, בגלל מערכת ההכחשה, ברגע שיש מודעות מיד עולה מערכת ההכחשה. היית מצפה שככל שהמודעות עולה כך ההכחשה יורדת, ולהיפך: היא מתעצמת ביחס ישיר לעלית רמת התודעה. אז מה עושים, יש רמזים, יש סימנים, דליפות, למשל: בילבול, חשיבה בלופ, ראיה רק של דברים שליליים וכו'. ואז ברגע שגילית שנעשית מעורב אישית אתה הולך אחורה ומנסה למצוא את הפעם האחרונה שהיית במצב תודעה סביר, ואז את הפעם הראשונה שחווית בלבול וכו', ומנסה לאתר את נקודת הכניסה בין שניהם. ברגע שגילית את נקודת הכניסה, חפש את הסיבה מודע נכנסת למעורבות אישית, וברגע שאתה מוצא אותה, אתה יכול להתשחרר ממנה.
ולאחר שמצאת את הסיבה, חפש מה לא עבד בצופה ובמערכות ההגנה, והכנס את הלקח לצ'קליסט.
—————————————————————————————————-

מערכות ההגנה
שלב ראשון: זיהוי והודאה

. ברגע שאתה מרגיש שהדבר הקטן והזעיר ביותר של פגיעה, עלבון, כעס, מירמור..וכו' נכנס פנימה, יש להפעיל את מערכות ההגנה. לעולם אין לזלזל בסימן הקטן ביותר, להגיד שזה כלום כי אז אתה מכחיש שזה נכנס פנימה. ואז זה נכנס פנימה באין מפריע. אתה צריך להודות בזה ואפילו לעשות את זה יותר גדול ממה שזה. נגיד נראה לך שנפגעת ממש ממש במינימום, עדיין תגדיל את זה, תגיד שזוהי המעורבות האישית הכי גדולה שהייתה לך. הדרך הטובה להתמודד עם זה זה לא לזלזל באויב אלא להכיר בכוחו.


שלב שני: חומה

לאחר שזה קורה, שאתה מרגיש שאתה נפגע, או מתרגז, בעיקר כשאתה לוקח משהו באופן אישי, אתה נכנס לשלב הראשון, אתה שם חומה בינך לבין הבן אדם שממנו זה מגיע. . אם אתה רואה שבן אדם מתכוון לפגוע בך ולהעליב אותך ואתה שם חומה מבעוד מועד וזה עוצר את הפגיעה.. אתה יכול להיות ציורי בתאור החומה : עובי, גובה, טקסטורה של לבנים, צבע – רצוי צבע כחול, שערים מברזל. ככל שזה יהיה אילוסטרטיבי ויותר צבעוני ויותר גרפי ככה זה יהיה יותר טוב וככה הדמיון המודרך עובד.
במרבית המיקרים אתה לא מספיק זריז וזה פוגע בך ואז זה עבר את החומה ואז אתה ישר עובר לשלב הבא.


שלב שלישי, לזרוק מעבר לכתף

בשלב הבא אתה כבר מרגיש שזה כבר עומד לגעת בך ואתה עומד לקחת את זה באופן אישי ואז אתה זורק את זה מעבר לכתף. אם זה מנסה להגיע אליך דרך הגב לא תיפגע, כי הגב שלך סגור, אין כניסה דרך הגב. בקטע הזה אתה יכול להמשיך ולזרוק שעה שעתיים ואפילו יום או יומיים. ואם אתה מרגיש באיזה שבאיזשהו מקום בגוף או ברגשות שזה נכנס, לא להפסיק עד שזה נפטר.


שלב רביעי, זיהוי הפגיעה בגוף והורדתו כלפי מטה

השלב השלישי שאתה נעשה מעורב אישית זה בד"כ במקום מסוים בגוף. ככל שזה נמוך יותר כך קטנה הסכנה. ככל שזה גבוה יותר כך הסכנה גדולה יותר. אם זה באזור הבטן זה בסדר. זה אומר שמערכת ההפרשה והעיכול תפריש את זה למטה. אם זה פוגע בך מעל לטבור המצב פחת טוב כי יש סיכוי שזה יסתנן למערכת הרגשות ודרך הרגשות זה יגיע לחשיבה וכשזה יגיע לך לחשיבה זה יהרוס לך את התודעה. כלומר ככל שזה גבוה יותר כך הסכנה גדולה יותר, לכן בשלב הזה אתה צריך למקם איפה יש לך כיווץ בגוף כי לכל פגיעה רגשית יש אתה מנסה לאתר היכן יש לך גוש בתוך הגוף.
ואז כמו מכבש אתה דוחס את זה למטה שוב ושוב ושוב עד שאתה מנקז את זה לרגליים ומשם לאדמה. את התרגיל אז אתה יכול לעשות שוב ושוב ושוב עד שאתה מרגיש נקי.
הדבר הבא זה ברגע שאתה לא מצליח לדחוף את זה למטה וזה מגיע לראש.
נ: זה מה שקרה לי אתמול, היו לי כאבי ראש מאוד חזקים.
ג: אני לא מדבר על כאב ראש. אני מדבר על כך שיש לך מחשבות חוזרות בלופ אודות המעורבות. זה כמו שמישהו אמר לך איזה משפט וזה לא יוצא לך מהראש. יש לפעמים שההדחקה היא כ"כ חזקה שאתה לא מרגיש את המחשבות שחוזרות. אתה רק מרגיש עמימות, עכירות, משהו מטריד אותך. אבל בכל זאת, מפעם לפעם יש מחשבה שחוזרת… זה תבנית מעגלית שחוזרת אחת ל-10 שניות, דקה, חמש דקות, עשר דקות. זה ממש מעגל של דינמיקה שלילית שטוחן לך את המוח ואת התודעה. והוא יכול להיות כל כך בשולי התודעה, שאתה אפילו לא שם לב.


שלב חמישי. מנטרה כמעגל נגדי חיובי

אם אתה לא מצליח לדחוס למטה, ויש מחשבות שליליות שחוזרות בלופ אתה צריך ליצור מעגל חיובי נגדי שיהיה יותר חזק מהמעגל הזה וברגע שאתה תגלגל אותו מספיק פעמים הוא יצליח לדחוק את המעגל השלילי. במעגל החיובי אתה לוקח מילה או תמונה שיש לה משמעות חיובית לגביך כמו : תודעה, או תודעה יכולה להציל חיים, או העבודה החשובה ביותר היא על רמת התודעה. משפט כזה יש לו ויטמינים עבורך, ובכל פעם שאתה במעגל השלילי אתה מסובב את המעגל החיובי עם המשפט או המילה. המעגל השלילי מתסובב שמאלה, אז אתה מסובב את זה ימינה. צריך להיות מאוד נחוש עם זה.
יש עוד תרגילים שאני יכול לתת עכשיו שהם מחוץ למערכות ההגנה אך כפי שאתה רואה מערכות ההגנה הם מאוד מאוד מובנות.
חשוב שלא תעשה את הדברים האלה ב'כאילו', ותגיד לעצמך "אז אני עושה את זה" או לחפף. אתה ממש צריך להשקיע את כל הכוחות שלך ואת כל הריכוז שלך, ובעיקר את כל הדמיון הויזואלי, כדי להמחיש את כל התרגילים הללו.
אנשים מבלבלים בין לחשוב שאתה עושה את זה ובין זה שאתה עושה את זה. זה כמו שאתה בלילה במיטה ואתה חולם שאתה הולך לשירותים ואתה משתין. אז הנקודה שאני רוצה להדגיש שלא מספיק שאתה אומר לעצמך: "אני דוחף למטה". אתה צריך ממש פיסית לדמיין בעזרת כל האמצעים שיש לרשותך שאתה עושה את זה. אבל כמובן לא לאמץ א המערכת. לעשות את זה תודעתית שזה אומר רך ועדין, אבל לא בלי עוצמה. תן את כל כולך בתרגיל הזה. לעשות את זה עם כולך, אבל בלי מעורבות או מאמץ.
כמובן שככל שאתה מצליח ומשתלט על המעורבות האישית בשלב יותר מוקדם כך יש יותר סיכויים שתבלום אותו. ומה שמעודד שגם אם לא הצלחת לבלום אותו וגם אם הדיסק החיובי לא עבד, עדיין אתה יכול לנצח את המעורבות האישית אם תפיק ממנה לקח ומתרגם אותה חזרה בתוך הצ'קליסט.
נ: זו אכן נקודה מאוד חשובה ומעודדת, שגם אם זה נכנס עדיין אפשר להוציא מזה טוב.
ג: בכל שלב, גם לאחר שלא מספיק התאמצת בכל אחד, או באחד מן השלבים, עדיין יש מה לעשות. רק לא להרים ידיים, רק לא להתייאש, והכי חשוב: לא להכחיש. ההודאה בזה שאתה מעורב אישית היא חמישים אחוז מהעבודה. צריך לזכור שהמעורבות האישית הולכת ונהיית יותר מתוחכמת ויותר ערמומית ככל שרמת המודעות עולה. יש לה יכולת להסוות את עצמה ולגרום לך להגיד "שזה לא רציני" וש"התגברת על זה".
נ: כן, עכשיו אני מודע לעניין של ההכחשה. אני לא רגיל לחשוב על עצמי כבן אדם שמכחיש מה שעובר עליו וכעת אני מגלה שכוחות ההכחשה אכן פועלים עליי.


תרגיל 'אני והיקום'.

עד כאן כל השלבים בצורה מתודית, יחד עם זה ישנו תרגיל שיכול לעזור בכל שלב (כמובן שבהתחלה של התהליך זה הכי אפקטיבי). והכוונה לתרגיל "אתה והיקום". מעורבות אישית תמיד דוחפת אותך לנקודה מאוד קטנה שבתוכה אתה כלוא. אתה צריך לזכור את הפרופורציות האמיתיות. כלומר כשאתה חושב על משהו קטן שמישהו פגע בך. עברו שבועיים וזה לא משנה לך בכלל ובאותו רגע זה כל העולם. אתה צריך להגדיר לעצמך את הפרופורציות האמיתיות אז מה שאתה עושה אתה לוקח תא קטן ברגל ואתה מדמה לעצמך שאתה דחוס בתוכו ואט אט אתה מתרחב במעגלים. אתה ממלא את כל התא ואח"כ את כל הרגל ואח"כ את כל החלק התחתון של הגוף ואח"כ את כל הגוף, אח"כ את האאורה ואח"כ את החדר, את הבית, את השכונה, ולאט לאט במעגלים הולכים ומתרחבים עד שאתה מגיע לשביל החלב ול קוסמוס וזה דרך אחת לקבל פרופורציות לצאת מהכלא הזה.

מאושר ומעובד על ידי גבריאל רעם. 19.7.2008

פורסם בקטגוריה אימון תודעתי, דיאלוגים, לוחמה תודעתית, מונחים ומושגים, עבודה לפיתוח והקצת התודעה, פסיכולוגיה תודעתית, תרגילים, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>