תודעה – ומה שקורה לה, איתה וביחס אליה

"הואיל ואין לנו שום תודעה אין לנו שום מצפון"

אוספנסקי, חיפוש אחר המופלא. עמ' 169

 

"תודעה האי מצב שבו אדם יודע בבת אחת כל מה שהוא יודע בדרך כלל, ושבו הוא יכול לראות מה מעט הוא יודע וכמה סתירות יש במה שהוא יודע". (שם, שם).

"יש בשמים ובארץ יותר דברםי מכפי שלמדנותכם עשויה לחלום עליה"

הוראציו, מתוך המלט, מאת שקספיר

 

"ידע מוחלט הוא אפוא חווית מציאות לחלוטין בלתי שכלתנית, זו התנסות העולה במצב תודעה בלתי רגיל שניתן לכנותו'מדידטיבי' או מצב מיסטי".

פריוף קפרא, 'הטאו של הפיסיקה, הוצאת רמות, 1996, עמ' 32

——————————————————————————————

יחד עם שמות וכינויים רבים שהחלו מציפים אותנו מן הכיוון של העידן החדש, כמו הארה, היטהרות, תיקון עצמי, חשיבה חיובית, קארמה וכו'- קיים מונח הנחשב יחסית כמונח 'רציני', והכוונה למלה תודעה.

אז על מה מדובר כאן? מה פשר המונח?

המילה תודעה היא מילה גמישה מאוד, היא מופיעה במגוון של מקומות והקשרים; מפסיכולוגיה, פילוסופיה ועד מדע מחשבים ונאורולוגיה. והמשמעות שלה משתנה עם כל הקשר.

ונתחיל במדע, מה יש לו להגיד על כך, ואחר כך הפיסיכולוגיה ולבסוף דרך הרוח.

האספקט המדעי:

תודעה איננה מחשבה בלבד, התודעה אינה מצב מוחי גרידא, אינה פועלת על כלום, ואינה מהות התופסת מקום בחלל.

התודעה תמיד מתייחסת למשהו: ''תודעה של…'', או ''אני מודע ל…''. הדברים אליהם מתייחסת התודעה יכולים להיות:

– העולם הנקלט דרך חמשת החושים:

– הגוף, דרך בחינה עצמית. למשל, המידע על תחושת הרעב, שלא מגיע דרך אחד החושים. או מערכת הקינסטזיה, היינו היכולת לחוש תנועה עצמית, כמו היכולת לתאר את מצב הגוף בחלל בעיניים עצומות.

מודעות למחשבות, תחושות ורגשות.

– מקרים בהם אנחנו חווים חוויות חושיות מבלי שנהיה מודעים להן. גם פעולות ''אוטומטיות'' תוך נהיגה אינן פעולות מודעות. ניסויים גילו תופעה של ''ראיה עיוורת'', בה עיוורים מלידה הצליחו לגעת בחפצים בתדירות העולה על טעות סטטיסטית.

ישנם אירועים שהתודעה לא מודעת להם.

הסבר למהות התודעה ותכונותיה, הנשאר בתחום מדעי הטבע, מספקת תיאוריית High-Order Thoughts and High-Order Experiences ('' מחשבות ותחושות מסדר גבוה'', או (HOT – HOE). התיאוריה מתארת את התודעה לא כתכונה של המוח, או כמהות שפועלת על המוח, אלא כיחס בין רמות שונות של פעילות נפשית: רמה אחת מפקחת (monitor) על הרמה הנמוכה ממנה (detected), והן משתפות ביניהן מידע.

בתיאוריה זו, כמו בתיאוריות אחרות של הנפש, המצב המנטלי קשור קשר סיבתי למצב מוחי. קיימים מצבים מנטליים שונים, וכל מצב הוא תוצאה של פעילות אזורי מוח שונים, המתייחסים זה לזה.

ברמה הראשונה, נמצאים החושים הקולטים מידע מהעולם או מהגוף. בתהליך הראיה, לדוגמא, קולטות העיניים מידע מהעולם באמצעות גירוי הרשתית על-ידי קרינה אלקטרומגנטית. המידע עובר דרך עצבי הראיה למוח, שם הוא עובר סדרה של עיבודים בכמה תחנות של המערכת הויזואלית.

רמת מודעות שניה רגישה לפעילות במערכת הראיה, ומזהה בה שינוי בפעילות האלקטרוכימית. המידע עובר אליה מהרמה הראשונה, מעובד בה והופך לחוויה חושית.

באותה עת, רמת מודעות שלישית מזהה את הפעילות המוחית ברמה השניה, ומפענחת את המידע האלקטרוכימי, וכעת החוויה החושית הפכה להיות מודעת.

התודעה אם כן, ברמתה היותר חומרית, דרך עיני המדע, היא יחס בין רמות פעילות שונות של צבירי נוירונים המקושרים ביניהם, מזהים פעילות ומעבירים מידע אלקטרוכימי. הרמות מפענחות ומזהות מידע קיים אודות עצמים, רגשות או מחשבות. זהו תיאור פסיכולוגי-פיזיקלי הכפוף לסיבתיות חוקי הטבע.

מוח ותודעה:

שאלת התודעה והיחס בינה לבין המוח,אינה חדשה והיא (Brain-Mind)מעסיקה את האנושות משחר ימיה. שאמאנים, תיאולוגים ופילוסופים הקדישו את מיטב מאמציהם לפיענוח חידת השניות בין חומר לרוח. בתקופתנו, מנסה הניורו-פילוסופיה לפעול כיחידת סיור קדמית לחקר המוח: למצוא דרכי מחשבה חדשות, לבחון אפשרויות ולסמן כיווני מחקר. הנוירו-פילוסופיה המודרנית עובדת יחד עם חוקרי מוח, פסיכולוגים, ופיזיקאי קוואנטים, ומנסה להתוות דרכי חשיבה ומחקר חדשים.

לא ניתן למפות אזור מוחי עם תודעה, למרות שישנם אזורים שזוהו כקשורים לתהליכי תודעה, כמו posterior parietal cortex כיוון תשומת הלב, התבוננות viaul gaze) או בלוטת ה LGN

קל לבלבל בין מוח לתודעה. התפיסה המכאנית והרציונליסטית רואה את פעולת התודעה זהה או לפחות חופפת במידה רבה את פעילות המוח. וזאת לעומת הגישה הדינמית והרוחנית שרואה את התודעה כשמהו רחב ועדין יותר מהמוח. וכבר התייחסו לכך הוגים ומומחים לאורך הדורות, למשל היפורקטס שאמר: "עבור התודעה המוח הוא שליח המעביר מסרים". אחד מראשי חוקרי המוח: סר ג'ון אקלס אמר: "מאמין אני כי יש מסתורין מהותי בקיומנו האישי, החורג מההסבר הביולוגי של התפתחויות גופי ומוחי. ודאי שאמונה זו תואמת את המושג הדתי 'נשמה', ואת בריאתה ביד האלוהים". גם הנאורולוג הקנדי, חוקר מחלת הנפילה ווילדר פנפילד (Penfield ) טוען כי המח אנו מרכיב בסיסי בהסבר של פעולת התודעה אך זה לא כל ההסבר, לדבריו המח הוא מרכז התודעה, אך לא רק, כי התודעה כולה עובדת גם דרך מערכת העצבים המרכזית.

ניתן להגיד כי פעילות שבאה מגזע המוח בדרך כלל מדברת על מצב תודעה נמוך בעוד שקליפת המוח קשורה למצב תודעה יותר מפותח. אצל זוחלים מצוי בעיקר גזע המוח, בעוד שההבדל בין בני אדם ליונקים אחרים הוא שאצל בני האדם מתרחשת התרחבות של קליפת המוח על חשבון החלק הלימבי (שהוא החלק האמצעי) וגזע המוח.

ולא רק קליפת המוח, נראה שיחד עם קליפת המוח האדם הער תודעתית – מתמש יותר באונה הימנית של המוח מאשר האדם במצב התודעה הרגיל. האונה הימנית קשורה לחוויה של הדבר עצמו בעוד שהאונה השמאלית קולטת את הדברים דרך תרגומם לאותו דיגיטליים המוסדרים ברצף לוגי ולינארי. זה כמו לקחת נוף לצלם אותו, לכווץ אותו להניח אותו על רצועה ברוחב סנטימטר ואורך של כמה מטרים. כשהתמונה אינה תמונה אלא רצף של אותו דיגטליים כשכל אות מייצג פרט מן התמונה. כך החשיבה של האונה השמאלית, בעוד שהימנית קולטת את כל התמונה, ולעומק.

תודעה – כיום:

ומה קורה כיום? אז הבה ונראה מה נאמר עליה על ידי אישים בולטים ועל ידי מקורות מוסמכים.

פרופ' דניאל דנט, מאוניברסיטת טאפט באמריקה כותב בהקדמה לסיפרו" Consciousness Explained שיצא בהוצאת Little Brown and co. 1991 כותב כי "מודעות אנושית היא אחת ממחזות המיסתורין האחרונות. ומיסתורין הוא תופעה שבני האדם לא יודעים כיצד לחשוב עליה".

אך עם זאת וואצלב האבל, המחזאי ונשיא צ'כוסלובקיה לשעבר אומר בלעדי מהפכה גלובלית בסיפורת של התודעה האנושית, שם דבר לא ישתנה לטובה בספירה של הישות שלנו. (הוא אמר את הדברים לפני כינוס משותף של הקונגרס האמריקאי ב-21.2.1990).

גם באנציקלופדיה בריטניקה כתוב כי תודעה ורמת תודעה הם מה שמציין את בני האדם ומפריד אותם מיתר החיים האורגניים. הם טוענים שם, כי "הפיתוח המלא של התודעה האנושית והיכולת שלה לתפקד ברמות שונות של מודעות, היא תופעה שאין כמוה אצל כל יצור אחר בטבע".

ג'וליאן ג'יינס, (JULIAN JAYNES ) פרופסור לפסיכולוגיה מפרינסטון. ( The Origin of Consciousness, Boston’ Houghton-Mifflin’ 1976)הנו חוקר תודעה ידוע, הוא החל בשאלה: מה זו תודעה? ובכן הוא החל בזה שתודעה היא לא זהה למצב של ערות. אתה יכול להיות ער ובעל תודעה חלקית ביותר, כולנו יודעים כי כישורים רבים, כמו של , כתיבת שירה ומוסיקה, נהיגה במכונית וכו' לא יוצאים לפועל שמודעות נכנסת פנימה. איינשטיין למשל, קיבל את הרעיונות הטובים ביותר שלו בשעת הגילוח (ולעיתים, הוא כה הופתע מן הרעיון, שהוא חתך את עצמו…).

ג'ינס מציע כי התודעה היא בכלל מונח מטאפורי, במילון רגיל המונחים הם דיגיטליים, רציונליים וחד ממדיים, בעוד שהמונחים במילון התודעה שלנו הם אנלוגיים ומטאפוריים, מילון התודעה מלא במונחים לקוחים מעולם האמנות. לדעתו לתודעה יש את היחסיות שבין מפה לטריטוריה. ואדם בעל תודעה הוא אדם שניצב בתווך בין המפה לטריטוריה.

ג'ינס רואה את התודעה גם כיחסיות נוספת, כסינתיזה בין המוח הימני לשמאלי. סינתיזה זו, כשהיא יוצאת לפועל, יש לה חמישה מאפיינים: 1. Spatializationהרחבת ממדי החלל והזמן. 2. EXCERPTION שזה היכולת להתמקד בחלקים נבחרים מן הטריטוריה. 3. The anallouge I and ME המדובר כאן על היכולת של האדם בעל התודעה לעשות השלכה מנטלית של פעולה ועשיה עוד לפני שהם מתרחשים. 4. Narratization, כאן מדובר על בחירה בארועים בשל התכנים הפנימיים שמסתתרים בהם. 5. Concilliation, כאן חווית מעובדות ומוטמעות האחת בתוך השניה.

לדעתו תודעה החלה להתפתח רק בשלושת אלפים השנה האחרונות. עד אז האונה הימנית הייתה פעילה, ושם אנשים שמעו קולות והרגישו שכוחות הטבע והאלוהים מדברים אליהם. לדעתו ניתוח של האילאדה והאודיסאה של הומרוס מראה אנשים חסרי מודעות שפעלו על פי ציווים שקיבלו כביכול ממשהו למעלה מהם. הם לא משתמשים במלים באופן מטאפורי, למשל המילה: 'פסיכה' משמעה באילאדה: 'נשימה' ולא נפש, או תודעה, כפי שזה כבר מופיעה בכתבים מן המאה הששית לספירה.

לדעתו כל העולם עד כ- אלף חמשמאות לפני הספירה פעל תחת מוח שיה מחולק לשתי רשויות; האונה הימנית, שהיא האונה המנהלת שנקראה אלהים, או אל, והאונה השמאלית שהיא האונה המצייתת, נקראה אדם. האלים ציוו על בני אדם לפעול דרך כהנים, או ישירות, ובני אדם צייתו. לא הייתה אהבה, או יחס אישי ביחס לציווים הקדושים.

גם התודעה שלהם הייתה לא מודעת ברובה, הם למדו, חשבו ופעלו – כמו שלנו – לא מודעת. אך אך כשמשהו לא צפוי ארע, שלא כמונו הנכנסים למאמץ פנימי מודע – האדם שחי לפני שלושת אלפים לפני הספירה, קיבל הוראות כמו אלוהיות מן האונה הימנית, כמו שזאוס ציווה על אגממנון לתקוף את חומות טרויה, או כמו שאלהים ציווה על אברהם לקחת את בנו יחידו, אשר אהב, את יצחק ולהעלותו לעולה על הר המוריה. זה היה מן גן עדן אבוד כזה. וכל זה השתנה לדעתו בגלל מיגוון של סיבות העיקרת שבהן הם שינויים וולקניים וגיאולוגיים. מה שנוצר אז היה מעין מגדל בבל כזה, והיה בילבול ומבוכה, ולדעתו מה יכול היה לעזור הוא רק פיתוח של מודעות ותודעה. האילאדה היא מיתולוגיה שמתרחשת באמצע המעבר הזה, בין הפיצול ההיררכי של האונות ובין התודעה החדשה.

וכך בעצם החל תהליך של היפוך הקוטביות האונתית, ועתה זו האונה השמאלית שהיא הדומיננטית. ולדעתו אדם בעל מודעות הוא אדם שלא עבר מאונה לאונה, אלא נותר בין שניהם מסוגל לתרגם ולהכליא מסרים משתי ראיות עולם קוטביות.

תודעה קוואנטית

תודעה היא אחת מן הבעיות המטרידות ביותר עבור המדע. המדע הקונוונציונלי מתייחס לתודעה דרך המח, המח כמחשב, עם נאורונים, וסינפסות המתפקדים כמתגים. מעין פקעת עצבים שאחראית על התודעה. אך גישה זו כמובן לא מסוגלת להתמודד עם התכונות האניגמטיות של התודעה. ומשזה כשל החלו מדענים לחשוב כי תודעה לא בהכרח קשורה למוח, ואולי יש לה שורשים בסביבה התוך תאית, במקרו מולקולות הביולוגיות, והכוונה לד. נ. א. ואם מדובר על חלקיקים תוך אטומיים אז מדובר על מכניקת הקוונטים. וכאן נעשה מיזוג משונה בין תודעה ובין פיסיקה, פיסיקת הקואנטים: תודעה קואנטית.

ותודעה קוואנטית הנו מונח אותו שומעים בשנים האחרונות רבות. נעשה כאן שימוש מוזר שמאחד שלושה תחומים שונים: פסיכולוגיה, פילוסופיה ופיזיקה.

ומעניין שמי שעובר את הגדר לצד השני, הם בעיקר פיזיקאים, למשל דיוויד בוהם שבנוסף להיותו פיזיקאי בעל שם, בשנותיו היותר מאוחרות עסק בתחומים של מודעות ותקשורת בינאישית והשקיע רבות בפיתוח הדיאלוג בין בני אדם, בעיקר בקבוצה. הוא גם עבד רבות עם קרישנמורטי – ההוגה והמורה הרוחני הידוע. אדם נוסף שעסק גם בפיזיקה וגם בתודעה הוא רוג'ר פנרוז, מתמטיקא ופיסיקאי מאונ. אוקספורד. פנרוז הוא מומחה בעל שם עולמי בתחום מכניקת הקוונטים ותורת היחסות הכללית. לפנרוז כמה הבנות מרחיקות לכת לגבי התודעה; לדעתו ישנה זיקה חזקה בין הפיזיקה החדשה והמח. את עיקרי תפישתו הוא פרש בספרו: Emperor's new mind The שיצא בשנת 1989 ובו הוא טוען כי ההסבר לפעילות מחשבתית – מגיע מעולם הקוונטים. כדי להסביר את הזיקה הזאת יש להבין קודם כי אחת הטענות הבסיסיות לש מכניקת הקוונטים היא כי חלקיקים סאב אטומיים יכולים להתקיים במספר מצבים סותרים בעת ובעונה אחת; לנוע לאט ומהר, לכיוון זה וכיוון אחר, להיות ולא להיות. מצב זה נקרא: ('סופרפזיציה קוונטית'), ותופעה נוספת היא שחלקיקים שהם יחסית מרוחקים זה מזה יכולםי להיות מקושרים באופן אינטימי ('הארה קוונטית'). תכונות אלו פתחו פתח אל צידה האניגמטי של התודעה. כל זה מזכיר למדי חידת זן, או שיחות עם מאסטר סופי, או צדיק חסידי – המנסים לסתור ולפורר את הוודאות הרציונלית אצל התלמיד. אבל קורה דבר מוזר כשבאים להבין את החלקיקים הקוונטים. ברגע שבודקים אולם באמצעות משהו חומרי, למשל גלאי אלקטרונים, או קרן אור, מיד 'בוחר' החלקיק הסאב אטומי באחד מן המצבים המסויימים שקיימים בתוך הספקטרום של הקליטה החומרית, חושית. הדבר דומה לילדים המשתוללים בחדר וכשנכנס מבוגר פתאום כל אחד מהם מצוי בתנוחה של עיסוק שקט ורצוי.

דבר זה אומר שאין אפשרות להבין אתה דברים כמות שהם לעצמם. כי כשמצב התודעה הרגיל מנסה להבין משהו חי שמתרחש במלא הנוכחות החיה והעכשווית שלו, עצם הבידוד של ההוויה הקיומית לשם בחינה ובדיקה – מקפיא את הדינמיות היחודית שלה אל תוך זוית הראיה שמתוכה אנו ממילא מתבוננים בתופעה.

כלומר אין מה לדבר בכלל על הבנה אוביקטיבית של משהו דינמי. אפשר להבין אולי אובייקטיבית את הצד הסטטי, המת, החיצוני או זה שהפסיק להתפתח, אך אי אפשר להבין את הצד הדינמי והחוויתי של משהו בתודעה הצרה הרגילה. כי זה מיד יהפוך אותה למשהו מת וסטטי ויאשר עבור התודעה הרגילה כי הכל בעצם מדיד, והכל קפוא; המביט יראה עולם שמתאים למשקפת שלו. זו המשקפת או המשקפיים שמשמחליטים איזה עולם רואים, ולא העולם שרואים מחליט איזה סוג של עדשה צריך כדי להבין אותו.

כלומר; כל ניסיון להבין דברים באופן מודע מתרחש ברצועה צרה ביותר של התודעה הקיימת, וזאת מכיון שהיא מקפיאה את הדינמיקה של התמונה הכללית בעבור הבנה מקומית צרה ומוגבלת. [1]

במזרח הרחוק עסקו בשינוי מצבי תודעה כבר 3,000 שנה, במערב עוסקים בזאת בעיקר משנות החמישים של המאה הקודמת.

קן וילבר, התאורטיקן החשוב של התודעה, חקר 31 מודלים שעוסקים בתודעה והוא מדבר על התפתחות של תודעה, כמעבר בין ארבעה שלבים; מתת המודע (חוסר מודעות) , דרך מודעות עצמית ( מודעות חלקית), אחר כך דרך מודעות גבוהה (סופר-מודעות, מודעות אובייקטיבית,), והרמה הגבוהה ביותר היא מודעות מאוחדת. (או קוסמית). הוא טוען שלמרות שכל אדם יש יכולת להגיע עד לרמת המודעות הגבוהה ביותר, ישנה הערכה שהבוגר הממוצע ממצה רק כ- 5% מן הפוטנציאל התודעתי שלו. וזה אומר שיתר האנושות תחיה את ימיה ללא כל מיצוי של שלושת הרמות הגבוהות ( או רק חלק מן הרמה השניה: מודות עצמית).

אספקטים הוליסטיים, אזוטרים, מיסטים ורוחניים:

גורדייף מדבר על היכולת של האדם להגדירה, הוא אומר שיש להבדיל בין תודעה לבין אפשרות של תודעה. לדבריו יש לנו בעיקר את האפשרות לתודעה. וכך אין לאדם נטול התודעה יכולת להגדירה, כי לרוב מעולם לא הייתה לו, מלבד נצנוצים נדירים. עם זאת מה שבכל זאת ניתן להגיד על התודעה כי אדם שנמצא במצב של תודעה עודפת או תודעה ערה יודע שהוא מצוי בה, ויודע זאת בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. דבר הפוך ניתן להגיד על אדם שנמצא במצד של תודעה חסרה או תוזעה רדומה; הוא לא יודע שאינו מצוי במצב של תודעה. כלומר, היודע יודע שהוא יודע, זה שלא יודע לא יודע שהוא לא יודע, (הוא סובר שהוא יודע)! כשהתודעה נעדרת אין האדם חש בכך, הוא ממשיך לפעול, לחשוב, להרגיש, לדבר, ולעבוד ללא מודעות כלל. ותוך כדי כך הוא עובר לפאזה של חלימה בה הוא חולם שהוא ממשיך להיות ער. אך אם התודעה חוזרת, אז הוא יכול להיווכח כי נעדרה. ואז ניתן גם לאתר את הרגע שבו נעלמה. גורדייף אומר כי בסך הכל הרגעים שבהם יש תודעה הם קצרים, ומשתרעים ביניהם מרווחים ארוכים של פעולה מכאנית ובלתי מודעת לגמרי.

עם זאת חקר התודעה הוא דבר שתחומים רבים עוסקים בהם, אך התחום של מחקר התודעה כשלעמו נקרא: נאוטיקס, NOETICS והוא בא מן המלה היוונית 'רוח' (נואוס). אחת ההגדרות האפשריות של תודעה היא שהתודעה היא מקום המפגש בין המציאות החיצונית לפנימית. עם זאת כשהמדובר על תודעה מדובר על מרחב קליטה ופירוש שיכול לנוע מעלה ומטה, להצטמצם ולהרחב, וכפי שספר זה טוען; התודעה יכולה להמשיך לישון או להתעורר. וההתעוררות הזו נמצאת מחוץ לטווח הראיה והקליטה של התודעה הרגילה. כפי כותב ג'ון וייט בספרו Frontiers of Consciousness: "התודעה היא סוג מסוים של ידיעה, שאינו קשור לפעילות המוח. ראשית, מודעות האדם לעצמו: למה שהוא, להיכן שהוא נמצא, והידיעה מה ביכולתו לדעת ומה אינו יודע. התודעה היא דבר נרחב יותר ממה שמצוי במוח. הטעמים, הריחות וכל המידע שמקנים לנו החושים, הם חלק מהתוכן של התודעה – אך לא התודעה עצמה. וכך גם החלומות, התחשות, האמונות והתמונות החולפות במוחנו".

המלה – תודעה, כמו אהבה, נותנת עצמה לשימושים שונים ומבלבלים; למשל חולה נטול הכרה, כשהוא מקיץ הוא 'חוזר לתודעה', תינוק הוא בעל תודעה פחותה, או פחות מפותחת משל נער. פעיל פוליטי מנסה להקנות תודעה לגבי מאבק בנושא מסוים שהוא חושב שהוא מסוכן ובעייתי.

יש לנו תודעה פוליטית, תודעה מיגדרית, תודעה לאומית, ויש גם שאיפה לתודעה קוסמית או רוחנית.

גם סופרים רבים מתייחסים לכך מן הזוית שלהם. אולי ליוצר ישנה גישה מתקדמת יותר מאשר לאחרים? למשל וירג'יניה וולף: "נבחן לרגע נפש רגילה ביום רגיל, היא קולטת מרבד של רשמים יומיומיים, דימיוניים, חמקניים, או חרוטים בחדות הפלדה. הם מגיעים מכל עבר, שטף בלתי פוסק של אטומים רבים מספור. ובעודם נופלים, שעה שהם מתעצבים לכדי החיים ביום שני או שלישי – הדגם כבר אחר משהיה… החיים אינם סידרה של נורות הסדורות בסימטריה, אלא הילה זוהרת, מעטה שקוף למחצה המקשר אותנו מתחילת התודעה ועד סופה".

תודעה אינה משהו רצוף ואחיד. אצל האדם הרגיל מצב התודעה מצועף; התודעה כל זמן 'בורחת' או מופגזת על ידי גירויים שגורמים להסחת דעת. אדם במצב תודעה ער יכול 'לנסוע' עם מחשבה אחת דרך ארוכה, ולהיות רק עמה, ולחזות בה מתפתחת. אך אצל אדם במצב תודעה רגילה, כל הזמן חודרים פנימה חלומות בהקיץ ודמיונות.

אוספנסקי, בסיפרו (שנכתב לפני שפגש את גורדייף וכתב את 'בחיפוש אחר המופלא") 'טריטום אורגנום', הוצאת רנדום האוז, 1970) מדבר על 4 רמות של תודעה, מנמוך לגבוה;

רמה תודעה מס. 1:

חיים בתחושה של חלל חד ממדי. הכל מופיע כמו על קו. המודעות שקועה בתוך עצמה במהלך החיפוש אחר מזון. זהו המצב של תא, קבוצת תאים, ריקמה, או אברי גוף של חיה או אדם, או צמח ושאר אורגניזמים נמוכים. ובאדם זו הרמה של התודעה האינסטיקטיבית שלו.

רמת תודעה מס. 2:

כאן ישנה תחושה של חלל דו ממדי. כאן זו רמת הקיום של החיה. עבורנו זה הממד השלישי, כי זו תנועה. ברמה זו כבר ישנם חושים, תחושות, אך אין מחשבות. כל דבר שהחיה רואה ברמה זו נתפס כאמיתי באופן אותנטי. כאן ישנם החיים האמוציונליים ובאדם יופיעו הבזקים של חשיבה.

רמת תודעה מס. 3:

כאן ישנה תחושה של חלל תלת ממדי. חשיבה לוגית. חלוקה פילוסופית למה שהוא 'אני' ומה שהוא 'לא אני'. כאן גם קיימות דתות דוגמטיות, או רוחניות דואליסטית. מוסריות מקודדת. וחלוקה מאוד ברורה בין נפש לגוף. בין חומר לרוח. מדע פוזיביסטי. כאן גם צומחת האמונה בדבר מדע האבולוציה. והההבנה של היקום היא לאור הפיסיקה הקלאסית, כיקום מכאני, הפועל על סמך חוקים אוטומטיים. וההבנה של רעיונות קוסמיים מתקבלת כמטפורה למשהו מכאני וחומרי שנתפס בחושים. כאן גם מתקיימים אימפריאליזם, ו'היסטוריה חומרית', כלומר הסבר של ההיסטוריה דרך תופעות, כמו סוציליזם, כלכלה וכו'. כאן גם היחיד ואישיותו הם תחת השליטה של החברה וחוקיה. כאן מושל האינטלקט ויש הבזקים של מודעות עצמית.

רמת תודעה מס. 4:

התחלה של הבנה של חלל בעל 4 ממדים. קונספט חדש של הזמן. משכי זמן ארוכים יותר של מודעות עצמית. הבזקים קצרים של מודעות קוסמית (אובייקטיבית). התחושה ולעתים אף התחושה של יקום חי. תחילתו של כח רצון מודע. (שם, עמ' 338).

שינוי של מצב תודעה, הוא מעבר ממס. שלוש למס. 4.

כלומר, מה שנכנס כאן לתמונה הוא שינוי מצב תודעה, היכולת להעביר אותה ממצב נמוך ובעל תפקוד מוגבל, למצב גבוה ובעל תפקוד משופר.

ובכן דיווחים של שינוי מצבי תודעה מגיעים אלינו מן הספרות המיסטית של דתות וזרמים מיסטיים שונים. למשל היוגה. היוגה צמחה בהודו ומשמעותה: התאחדות של היחיד עם הקוסמי, אם הרוחני, עם האלוהי. אצל ההודים איחוד זה שמו: סמאדהי, אצל הבודיהסטים הוא נקרא: דהיאנה. או פשוט: בודהא. השם בודהא מן השורש BUDH שמשמעו: להיות מודע. משורש זה גם בא השם של דת המודהיזם שאכן מבוססת על האינטליגנציה הגבוהה והבהירה שנמצאת בתודעה המוקצת.

מי שכתב רבות על מקום התודעה ביוגה היה פאנטאג'לי, שהיה הוגה דעות יוגי הודי וכתב את ה"יוגה סוטרה" (אור עם, תרגום אורית סן גופטה, 1994). בספר זה הוא ערך את מקורותיה העתיקים של היוגה. ובו הוא טוען כי התודעה היא איחוד בין היודע ובין הנודע. אך איחוד זה יתרחש רק כשהתנודות של התודעה יפחתו או יעשו איטיות יותר, כי לפי היוגה סוטרה, מה שמחזיק את התודעה במצב נמוך הוא מצב הריגוש או גירוי היתר שלה, כמו מיים שכל הזמן יש שם אדוות וגלים ועל כן אי אפשר לראות את הקרקעית דרכם (התת מודע) או שאינם יכולים לשקף את השמיים (העל מודע). על התנודות לפחות עד שהן מפסיקות, עד שהן דוממות, ואז התודעה מלוכדת, צלולה ושקופה: "שינה היא תנודה שמושתת על המושג של לא להיות". (שם, סוטרא 101, עמ' 42). פאנטג'לי מדבר על התודעה ככלי באמצעותו האדם יכול לקלוט את העולם, כלי עכור (תנודות רבות ומהירות; חוסר שקט) לא יכול לקלוט את העולם, רק כלי צלול – יכול. רק הוא יכול להגיע לסמדהי או דהיאנה. והדרך שהיוגה מצאה להפחית את תנודות התודעה, או לפחות להאט אותן – היה בעזרת המדיטציה. היוגים מאמינים כי חוסר ידיעה, חוסר הבנה של החיים, נובע מחוסר יכולת לראות את המציאות כמות שהיא , ודבר זה הוא מקור הסבל האנושי. והטענה של היוגה היא שעד שהתודעה לא תיצטלל, או (תיפטר מצעיפיה) – האדם לא יוכל לראות את המציאת כמות שהיא. "כאשר התודעה תהיה שקופה ומבריקה תשתקף בה המציאות במדויק". מצב זה של תודעה מעורפלת הוא מצב של שינה, ובשינה יש חלומות. האדם בעל התודעה המעורפלת לכוד בפנטסיות; פנטסיות על חברה אנושית טובה יותר (פוליטיקה ואידאולוגיה) או פנטסיות על יחידים טובים יותר (חינוך), או פנטסיות על ידע חדש ומחכים (השכלה ואקדמיה), פנטסיות.

תפיסה זו הנה הוליסטית ואינה מתייחסת רק לחשיבה או לאינטלקט בלבד, אלא למערכת כולה, מערכת בה הפסיכולוגיה, הרגש, האגו והשכל מתפקדים כמערכת אחת. היוגה סוטרה מדברת על ההבדל בין האדם הרואה לאדם שלא רואה, האדם הרואה נמצא במצב שנקרא 'וונדטה', בעדו שהאדם שלא רואה נמצא במציאות שיכולה להיתפס על ידו כמגוונת או רבת פנים, אך אומר על כך היוגה סוטרא: "מציאות זו נראית רבת פנים או דואלית רק בתודעה של זה שאינו רואה". (שם, עמ' 23). הרואה מצוי במציאות הוונדטה, שם ישנה מציאות אחת.

שם התודעה ביוגה סוטרא הוא: צ'יטה, והצ'יטה היא הבמה שעליה צריכה להתרחש הדרמה של החיים. אך במציאות שבה התודעה לא הגיעה עדיין לרמת ההכרה העליונה, לסמאדהי, האדם לא פוגש את המציאות כמות שהיא אלא את המציאות כפי הוא רוצה או נאלץ לראות אותה, בתוקף היכן שהוא תקוע.

אז מה גורם לאותם תנודות שמפריעות לתודעה להיות צלולה? ובכן אחד מן המכשולים העיקריים, לפי היוגה סוטרה היא ההשתוקקות, היוגה סוטרה רואה בהשתוקקות אחד מן הסימפטומים לתודעה לא ערה, בתודעה הערה קיים מצב מתמיד של אי השתוקקות לשום מצב ממצבי החומר GUNAS. וזאת מכיון שהאדם הער פגש והכיר את העצמיות שלו.

חוץ מהשתוקקות מאפיין נוסף של הישן, היא אי הידיעה, ובשלונו של פאנטלג'לי בסוטרה 4.11: אי הידיעה היא השדה של האחרים (בין שהם) רדומים, מוחלשים, חסומים, או פעילים מאוד".

והנה עוד שני ציטוטים מן היוגה סוטרא: "המהות של הנראה (קיימת) רק עבור זה (הרואה). (4.11). ו-,אי ידיעה היא ראיית החולף, הטמא, המצער ושאינו הוא עצמו – כנצחי, כטהור, כמענג ו'כעצמי'". (5.11).

והנה עוד מקור, הפעם מדובר על הראג'ה יוגה. וכאן מובא ציטוט מתוך ספרו של Vivekananda: Raja Yoga. הראג'ה יוגה ידועה כיוגה המלכותית, וספרו זה יצא בלונדון בשנת 1896, זהו ספר בן 4 כרכים והנה ציטוט מחכים מתוכו לגבי הסמדהי: "כי הרוח, כשהיא לעצמה, יש לה מדרגת מציאות גבוהה למעלה מן התבונה, מצב על תודעי, בהגיע הרוח למצב עליון זה הריהי זוכה גם לידיעה זו שמעבר להגיון התבוני… כל המדרגות השונות שביוגה מטרתן היא, להביאנו בדרך מדעית אל מצב על תודעי זה, אל סאמדהי. …כשם שהפעולה הבלתי מודעת היא למטה מן התודעה, כן ישנה גם פעולה שהיא למעלה מן התודעה ושאגב אינה מלווה הרגשת אנוכיות… אין כאן הרגשת אני, ואף על פי כן הרוח פועלת, חפשית מן התשוקה, גאולה מכל המטריד וגוזל מנוחה, ללא מטרה מסויימת ובלא גוף, אז זורחת לנו האמת במלוא זהרה, ואנחנו מכירים את עצמנו לאשורנו, כי סאמדהי נמצאת בפוטנציה בכולנו, ועינינו נפקחות לראות את מהותנו האמיתית ואנו יודעים כי הננו בני חורים, בני אלמוות, כל יכולים, משוחררים כליל מן הסופי ומן הניגוד בין טוב ורע אשר עמו, – ורואים את הזהות הגמורה בינינו ובין אטמאן, היא נשמת היקום".

כך אצל היוגים בדת ההינדו וכך המאסטרים של הזן בבודהיזם. וכך הדרווישים הסופים בדת האיסלאם. והנה קטע מן האוטוביוגרפיה של אגזאלי, פילוסוף ותיאולוג פרסי מן המאה ה-11: "…כל מי שלא חזה מבשרו את מצב הדביקות הזה אינו יודע ולא כלום על מהותה האמיתית של הנבואה, והיא נודעת לו רק בשמה בלבד, ואף עלפ י כן ייתכן כי יהיה בטוח במציאותה של הנבואה, גם מתוך הרגשתו האישית וגם מתוך מה שהוא שומע מפי הסופים. כשם שיש אנשים המחוננים רק בכשרון התחושה והם דוחים את כל מה שמוצג לפניהם כדברים שהם עניין לתבונה הצרופה, כך ישנם אנשי תבונות, הדוחים והשוללים את הדברםי המתגלים לכשרון הנבואי. אין הסומא יכול להבין מאומה בצבעים, חוץ ממה שהוא שומע מפי זולתו. אבל אלוהים קירב את הנבואה להבנת בני אדם על ידי שאצל לכולם מצב שיש בו דמיון אליה בקווים יסודיים.".

כך בדת ובמיסטיקה, אך מצבי תודעה גבוהים הם גם נחלת הוגים ופילוסופים, הנה אחד מהם, יהודי בשם פילון האלכסדרוני: "פעמים שהייתי ניגש רק לעבודתי – ולפתע פתאום מלאתי רעיונות ניתכו עלי ממרומים בדרך נעלמה; בהשפעת הארה אלוהית זו היתה התרגשותי גדולה כל כך, ששוב לא ידעתי היכן אני נמצא ומי הם האנשים העומדים עלי; לא ידעתי את נפשי ולא ידעתי מה אני מדבר ומה אני כותב; אותה שעה מרגיש הייתי את עצמי כה עשיר בכוח הסברה, נהנה מאור כה רב, מחונן בראייה פנימית כה מחודדת, מצויד במרץ כה גלוי בשביל כל מה שמוטל עלי לעשות – שהעיונים השכליים עמדו לנגד עיני רוחי באותה בהירות עצמה בה מופיע מראה עיניים ברור לנגד חוש הראייה".

גם פיזיקת הקואנטים מדבר על האפשרות לשנות מצב תודעה; במשך מספר עשורים בוצע מחקר מקיף בתחום הנאורולוגיה, שגילה כי ניתן לאמן את מודעתו של האדם לצאת מן הממדים המגבילים הרגילים, של שינה, חלימה וערות. וזאת על ידי חשיפתו למצב רביעי, מצב היפו-מטבולי של התודעה. במצב הרביעים הגוף נמצא במנוחה עמוקה פי כמה משינה, ובאותו הזמן המודעות הינה ערנית ודרוכה בצורה בלתי רגילה. מצב זה הוא מצב שידוע בשם גלי אלפא, גלי המוח עוברים ממצב גלי הביתא הרגילים של התודעה הרגילה, (בשינה הם במצב דלתא), ועובדים על משהו שקיים בעיקר במעבר בין שינה לעירות: גלי אלפא.

טכניקות כדי להגיע למצב הרביעי של התודעה, (שהוא הרמות השלישית והרביעית אצל אוספנסיקי (ואצל גורדייף), הוא מפצל את המצב הרביעי של התודעה לשניים: מודעות עצמית ומודעות אובייקטיבית, כשהאובייקטיבית היא ברמה קצת יותר גבוהה של ערות מאשר המודעות הסובייקטיבית), הן בעיקר מדיטציה, אך ניתן להגיע לזה גם בעזרת הרפיה עמוקה, שיכולה להיות מושגת על ידי מכשירים חיצוניים כגון הביו-פידבק.

היוגה סוטרה מדברת על הגעה למצב הרביעי על ידי מה שהיא קוראת: 'הפחתה בתנודות התודעה', הכוונה היא להפחית את רמת העירור, חוסר השקט והריגוש של התודעה. ואז דרך השקט שמשתרר בשכבות החיצוניות של התודעה, השכבות הפנימיות יותר יכולות להתחיל לעבוד. כשזה קורה נרשמות עליות באינטליגנציה, איזון נפשי, בגרות נפשית, יצירותיות, זכרון, ושיפור בזמן התגובה לגירויים, לשון אחר: התרחבות של המודעות האינדוידואלית.

"מי שאינו יודע, ואינו יודע שאינו יודע,

הוא טיפש, התרחק ממנו.

מי שאינו יודע, ויודע שאינו יודע,

הוא ילד, למד אותו.

מי שיודע, ואינו יודע שהוא יודע,

הוא ישן, הער אותו.

אבל מי שיודע, ויודע שהוא יודע,

הוא חכם, לך אחריו".

פיתגם סופי עממי

"התודעה היא הצורה הגבוהה ביותר של השתקפות המציאות, אך היא אינה קיימת ונתונה מראש, קבועה ופסיבית. היא מעוצבת על ידי פעילות ומשמשת את בני האדם בפנייתם לסביבתם. לא רק בהסתגלות לתנאים, אלא גם בהבנייתם מחדש".

אלכסנדר לוריא, פרופ' לפסיכולוגיה, אונ' מוסקווה

[1] פרטים נוספים:

http://www.snunit.k12.il/heb_journals/galileo/010012.html

פורסם בקטגוריה תודעה, עם התגים , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>