עבודת הצופה ועבודת מיפוי הרגשות -השוואת מונחים


הקשר בין עבודת הצופה לעבודת מיפוי הרגשות:
מיפוי הרגשות – בחינה מדוקדקת של האדם לגבי התחושות שחיו בו (ואף אלו שלא חיו בו) באותו היום ומתוך כך לקבל מושג על התנודות הרגשיות אותן הוא עובר.
הצופה – חלק באדם, ניטרלי ולא מזדהה, המעביר לאדם דיווח אובייקטיבי על המתרחש במציאות חייו – מידת הלחץ שבו, רגשותיו, מצבו התודעתי. הצופה הוא שגרירו של עולם התודעה, שבא לשחרר את שוחר התודעה מעולמו האישי ולהזמין אותו להצטרף לחיק עולם התודעה.
הצופה מכיל בתוכו 3חלקים, שכל אחד מהם מתייחס למיקום אחר על ציר הזמן – הצופה של ההווה,
הצופה של העבר, הצופה של העתיד.
עבודת מיפוי הרגשות הינה למעשה עבודתו של הצופה של העבר, אותו חלק בצופה האמור ללקט ידיעה מתוך מה שכבר ארע לנו. יתרונו של הצופה של העבר הוא ביכולתו להקדיש זמן רב יותר להתבוננות פנימית על מה שהיה ומתוך זה להפיק ידיעה – איך בנוי עולם הרגשות שלנו, למה אנו מגיבים כפי שהגבנו, איך ניתן לנהוג אחרת, האם בכלל צריך היה לנהוג אחרת, מהם הקשרים שהאדם מקיים עם הסובב אותו, כיצד קשרים אלו נרקמים. כלומר, הקדשת תשומת לב פנימית מאפשרת הכרה ברורה ועמוקה יותר הן של התרחיש הפנימי והן של התרחיש החיצוני. מתוך זה, קל יותר להעביר את העבודה לצופה של ההווה, היות ויש כעת בידיו כלים שיאפשרו את עבודתו בזמן אמת. בכך עבודת הצופה של העבר הינה שיעורי הבית של הצופה של ההווה (וגם עבור הצופה של העתיד). וזו לא עבודה פשוטה, נדרש כאן מאמץ לנבור באירועי העבר, להתנתק מההיבטים האישיים ולנסות ולהפיק ידיעה שתיאסף גם היא לצרור הידיעות שהאדם מפיק מחייו – התבונה שבו.
מדוע קשה כ"כ לצופה של ההווה לפעול ולהפיק ידיעה? הצופה של ההווה אמור לפעול 'כאן ועכשיו', אך עבור האדם הלא תודעתי (או זה המתחיל לרכוש תודעה) המציאות דבוקה אליו, הוא בהזדהות מלאה איתה, כל מה שקורה לו סובב אותו, לטוב ולרע, אין הוא יכול או רוצה להפריד אותה ממנו. וברגע שהאדם מזדהה עם מה שקורה לו הוא שקוע עמוק בתוך המציאות ולא יכול לבחון בצורה אמיתית ולא מתפשרת את המציאות, הוא בורח מההתבוננות כי זו יכולה להכאיב לו, להוריד את דימויו העצמי. לכן, רק מתוך עבודה שתסיר את הדבק בין האדם למציאות חייו תתאפשר עבודת הצופה של ההווה. ודבק זה ניתן להסיר ע"י שילוב של מספר אמצעים – ראשית, נחישות שלא לוותר על עבודת הצופה, כולל זה של ההווה. מדובר בעבודה קשה, תובענית, לא נעימה לפרקים, שיכולה לטלטל את האדם. לכן האדם צריך לפתח בו את היכולת לא לקחת את הדברים בצורה אישית, להבין שהעולם לא סובב סביבו ולכן הוא יכול להתנתק מכל היבט אישי על-מנת להתבונן סוף-סוף נכונה במציאות חייו. עבודת הצופה של העבר מהווה בהקשר זה קרקע מכינה לאדם לצפות במציאות חייו בצורה אובייקטיבית, משהו בו כבר היה בידיעה לגבי מציאות זו. כעת הוא גם צריך לחוות את זה עם אותה ידיעה ומכאן היכולת להפיק מהמתרחש, להתרומם תודעתית ולקבל תחושת חיות אמיתית מקבלת, כאמור, משמעות ותוקף רבים יותר.
במה חשיבותו של הצופה של ההווה בתהליך ההתעוררות התודעתית? מדוע לא ניתן להסתפק בצופה של העבר? הצופה של ההווה פועל מתוך רגע החוויה עצמו, ורגע זה מלא בהתרחשות ובכך היכולת להפיק מכל רגע ורגע עולה עשרות מונים על כל ניתוח מציאות הנעשה בדיעבד. מעבר לכך, כל המטרה היא לחיות את מה שחי עכשיו. מה שהיה, כבר נמוג ונעלם, ומה שלא נעשה לא ייעשה, אבוד לנצח נצחים. ישנה הזדמנות אחת על ציר הזמן להחיות כל פעם מחדש את החיים, ואם היא לא מנוצלת, אז אולי הרווחנו ידיעה מהעבר, אך פספסנו את החיים, את היכולת להפיק מהם הרבה יותר, לחוש חיות וחיבור אמיתי למציאות כפי שהיא באמת.
ומילה על הצופה של העתיד – עבודת הצופה של העבר והיכולת לנתח את מה שהיה במבט מרוחק ומתוך אפשור של זמן טומנת בחובה גם את היכולת להעלות תרחישים אחרים שיכלו להיות ולא היו ולצפות מה יכול היה להתפתח בעקבותם. והיות והאדם התודעתי משנה התייחסותו למציאות חייו, צפוי הוא להיתקל במצבים שונים מבעבר ולכן עליו להשתדל יותר להתכונן לתרחישים אלו שעלולים לצוץ.

      

פורסם בקטגוריה עבודה לפיתוח והקצת התודעה, רגשות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *