ארבעת השאלות הבסיסיות של הצופה

אין ספק שבמסגרת עבודה עצמית להקצה ופיתוח של התודעה – להקמה של צופה מתבונן ומשגיח, ישנה חשיבות גדולה. ללא צופה, (אני לא מעורב, צופה ומדווח), הסכנה של הזדהות עם אספקטים חיוביים או שליליים של הרגשות – גדולה ומסוכנת. מסוכנת למי שהתחיל במסע, ויש לו קצת תודעה, קצת אמת – אם ימשיך להזדהות, השילוב בין אמת וידיעה תודעתית מצד אחד, ובין הזדהות רגשית מצד שני – יכול להביא להתרסקות אישית ופסיכולוגית.
ואם עדיין לא החל במסע, אז המשך ההזדהויות יקרקע אותו ברמה הפרסונאלית וימנע התפתחות כלשהי של עולם התודעה.
איך מקימים צופה פעיל, שלא הולך לישון ביום פקודה? ובכן אפשר לעשות רשימת שאלות שחשוב לאדם לשאול עצמו כדי להשגיח שאין תחילתן של הזדהות, לחץ או ספק. אך יכול להיות שעריכת רשימה זו ועידכונה על ידי הפקת לקחים מן הההזדהות האחרונה – הינה מורכבת מידי, על כן בניתי ארבע שאלות בסיסיות. אפשר להדפיס אותן יפה על כרטיס, ולקחת כמה כרטיסים כאלה ולשים אותם במקומות מסויימים, בארנק, ביומן, במגירה, במכונית וכו'.
צריך להבין כי שאלות אלו אמורות לכסות 'שטחים מתים' מבחינת המודעות של האדם למה שמתחולל בו, ולמעשה רוב השטחים מתים, בגלל הזדהות מתמדת, אין לאדם את המרחק הנכון כדי לראות ולהבין מה קורה. למעשה שאילת שאלות אלו אמורות להביא להתעוררות חלקית תוך כדי החלום, שימנע מן הישן להרוס את המעט שהצליח לבנות או היה רוצה לבנות ברמת התודעה.
א.      מה מצב הרגשות שלי? איך אני מרגיש, אילו רגשות יש בי, האם הרגשות עברו את גבול השליש המותר מבחינת הווליום והחום? מה אחוז הרגשות השליליים בי? עד כמה אני מהיר לכעוס או להתרגש, עד כמה יש בי שקט רגשי וכו'.
ב.      מה קורה בי באופן פיסי? היכן מרכז הכובד שלי? מה כבד בי, מה קל? עיקוצצים? גירודים? עייפות, עודף אנרגיה? מצב העייניים, בולטות, שקועות, מצומצמות, סגורות, מרצדות? הידיים, האם מאוגרפות, משולבות, מתופפות, שמוטות? תנוחת העמידה והישיבה, שמוטה, זקופה, זרוקה, מתוחה וכו'? חזה שקוע או בולט? פישוק רחב או צר? בקיצור: מה שפת הגוף שלי אומרת על מצבי. עד כמה אני מהיר וחם מבחינה מוטורית ותנועתית? כל אלה אומרים משהו, ויש להפיק פרשנות, בין אם ידי פתיחה של ספר על שפת גוף, התייעצות עם מומחה, או לנסות להגיע לזה בעזרת השכל הישר.
ג.       מה מצב המחשבות שלי, על מה אני חושב, כמה מן המחשבות נסבות עלי? כמה מהן שליליות? מה מרכז הכובד המחשבתי שלי עכשיו? עד כמה מחשבותי מקוטעות, זכריות, מאומצות וכו'?
ד.      מה היחס שלי לזולת? מה אני משדר? מה אני מקרין? מה מידת הסובלנות שלי לאחר? האם אני יוצר דיאלוג או מונולוג? האם אני מקשיב הקשבה פעילה? האם אני רוצה בכלל לדבר עם בני אדם? ואכן כן, עם מי ועל מה? מה מידת התמיכה או ההתנגדות שאני משדר עכשיו, או שידרתי בשיחה האחרונה? האם קל להסתדר איתי בזמן האחרון, ואם לא, למה לא?

אם כן, ארבעת השאלות הן ביחס לרגשות, לגוף למחשבות ולאחר. מיפוי של כל הארבעה, צריך להוביל למסקנה לגבי סכנה של גלישה כלפי הצד הדרומי של הציר 'נפש תודעה', לאחר כל פעם שעונים על השאלות (רצוי בכתב, בחוברת מיוחדת לשם כך) יש לכתוב מספר שורות של פרשנות (פעימה שניה) ושל מסקנה (פעימה שלישית).

גבריאל רעם, 22.6.2009

פורסם בקטגוריה דיאלוגים, כלים, רגשות, עם התגים , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>