המשחק הראשי

ללכת עד הסוף

"אם אתה מתכוון לנסות
,לך עד הסוף
.ולא,
אל תתחיל בכלל.
זה עלול להביא לכך שתאבד חברות, רעיות,
קרובי משפחה, משרות
ואולי אפילו את שפיותך.
אולי לא תאכל שלושה ארבעה ימים,
אולי תקפא על ספסל בפרק,
אולי תלך לכלא,
אולי תסבול בוז ,
אולי לעג,
אולי תהיה בבידוד.
בידוד הוא מתנה נפלאה
,כל שאר הדברים
הם מבחנים לכוח הסיבולת שלך,
למידה שבה אתה באמת
רוצה לעשות את זה,
ותעשה.
למרות הדחייה והסיכויים הקלושים,
וזה יהיה יותר טובממה שתוכל לדמיין.
אם אתה מתכוון לנסות,
לך עד הסוף.
אין הרגשה שדומה לזה.
תהיה לבד עם האלים,
והלילות יוארו בלהבות של אש.
אתה תרכב על החיים
היישר אל הצחוק המושלם.
זה הקרב הטוב היחיד שיש.
לך עד הסוף
ולא,

אל תתחיל בכל"ל.

מאת צ'ארלס בוקובסקי
*                        *

 

THE MASTER GAME

 

"מעל לכל חפש משחק שכדאי לשחק. כזו היתה העצה מן האורקל אל האדם המודרני. משמצאת את המשחק, שחק אותו באינטנסיביות. שחק אותו כמו חייך ושפיותך תלויים בכך, ולמעשה אכן הם תלויים בכך. לך בעקבות האקזיסטנציאליסטים הצרפתים ומחק את המילה: 'התעסקות'. למרות ששום דבר אינו אומר כלום ועל כל הדרכים כתוב -'יציאה'. נוע, כאילו לכל תנועותיך ישנה מטרה, כי הרי חייב להיות ברור, אפילו לאלה המעורפלים כל ידי האינטלקט – כי כל משחק שהוא, עדיף על פני חוסר משחק.

למרות שזה בטוח לשחק את המשחק הראשי, זה לא עזר לעשות את המשחק הזה למשחק פופולרי. ועדיין הוא נותר המשחק הקשה והתובעני מכל המשחקים. בחברה שלנו מעטים הם המשחקים אותו. לאדם המודרני, המהופנט על ידי הזוהר והברק של של הכלים והמכשירים שלו – יש מעט מגע עם הממלכות הפנימיות שלו והוא מעסיק ומטריד עצמו עם החלל החיצוני ולא החלל הפנימי. אך המשחק הראשי משוחק כל כולו בעולם הפנימי. עולם שהוא טרירטריה רחבה ומורכבת- עליה יודע האדם מעט מאוד.

המטרה של המשחק הראשי הוא התעוררות אמיתית, התפתחות מלאה של הכוחות החבויים באדם ושניתן לשחק בהם על ידי אנשים שהגיעו למודעות מסוימת. כלומר- מצבו הרגיל של האדם , שהוא כביכול מצב של ערנות, אינו מצב התודעה הגבוה שאליו הוא מסוגל להגיע. למען האמת, מצב התודעה הרגיל הוא כה רחוק מערנות אמיתית, עד כי ניתן לקרוא לו: ערנות מתוך שינה.* משהגיע אדם למסקנה זו, הוא כבר לא מסוגל לישון בנוחיות, תאבון חדש מתפתח בקירבו. הוא מגיע למסקנה כי הרעב או ההתעוררות האמתית שהוא נוכח שהוא רואה, שומע ויודע – הם רק חלקיק זעיר של מה שהוא מסוגל ויכול לשמוע, לראות ולדעת. הוא חי בעוני ובדלות של חייו הפנימיים. אך הוא יכול להכנס לחדרים אחרים יפים ונהדרים, שחלונותיהם משקיפים אל הנצח. כאן זה מספיק להגיד שאת המשחק הראשי אף פעם אי אפשר להפוך למשחק קל. הוא דורש את כל המשאבים של האדם, הפיסיים והרוחניים. ואם אתה מנסה לשחק אותו בחצי ממך, או מנסה לקבל תוצאות בדרכים לא דרכים, אתה מסתכן בלהרוס את הפוטנציאל שלך, מסיבה זו מוטב לא להתחיל לשחק בכלל מאשר לעשות חצי מאמץ או לצאת ידי חובה, או רק את האקט החיצוני. בימינו אנו חיים בחברה המנוגדת לחלוטין למטרות של המשחק הראשי. חברה המתיחסת לאלה המשחקים את המשחק הראשי כמשונים או קצת משוגעים. כך שאדם המנסה לשחק משחק זה פוגש התנגדות עזה שתנסה לעצור את המשחק שלו. אך שחקני המשחק הראשי חייבים לזכור כי בלעדי ההתנגדות גם לא יהיה שום משחק."

*מונחים אלו, כמו גם מונחים אחרים מן הטקסט הזה לקוחים ממשנתו של גורדייף, שם מדובר על 4 רמות של תודעה .

פורסם בקטגוריה פרשנות תודעתית, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>