אימרות של גבריאל רעם

בקומדיה, הדברים מתקלקלים רק כדי להיתקן בהמשך. בדרמה הם מתחילים מתוקנים, רק כדי להתקלקל אחר כך. ובטרגדיה הם מתחילים מקולקלים, בהמשך נסיונות התיקון לא צולחים והסוף הבלתי נמנע מאשר את ההתחלה.
הבידור (קומדיה) מעוור אותנו לדרמה האנושית, הדרמה האנושית מעירה אותנו למציאות הקשה והטרגדיה אמנם מאדה את כל ההאשליות שלנו אבל גורמת לזיכוך וניקוי שמאפשר לנו לחיות באמת…

אנחנו נהיים אינטימיים עם האנשים שאנחנו מתאהבים בהם ואנחנו מתאהבים באנשים שאנו יוצרים אינטימיות איתם

המציאות היא תמיד חד-משמעית. אנחנו מערפלים את החד-משמעיות ברגע שאנו חשים שזה עלול לפגוע בנו רגשית..

במעבר מרמה בכל תהליך ישנם שתי נקודות שוק, נקודות של קושי, את נקודת השוק עוברים רק על-ידי אחד משני הדברים הללו – או שאתה מכריח את עצמך (כוח רצון), או שאתה מנסה להיות מודע למשמעות של זה שאתה מנסה לעבור. פעם זה כך, פעם זה ככה.

מטרת השפיטה  שלך את האחר היא לסגור את עצמך בפני מה שיכול להזיק לך.

על החוכמה: חוכמה תגיע רק אם אתה מאפשר לעצמך זמן רב להיות טיפש. אם אתה חכם למפרע, זו התגוננות מפני הבלתי ידוע.  אני בעד בלבול, בעד שאלות, רק כך אפשר להיות חכם.

מי שמתעקש להיות חכם לפני מעשה יהיה תמיד טיפש בזמן המעשה ולבטח לאחריו. חוכמה מגיעה לאחר טיפשות מבוקרת.

אם אתה לא סומך על הדברים גם כאשר אתה לא רואה אותם זה אומר שאתה אף פעם לא תגיע לגודל הממשי שהדבר יכול להגיע אליו.

על חשיבה נכונה: חשיבה נכונה היא חשיבת הריון. אתה יכול להכניס משהו פנימה ולצפות שמשהו ייצא, אתה לא יכול להתערב בתהליך. סמוך על מערכת החשיבה. הצד הנמוך של מערכת החשיבה הוא זכרי, עובד על דחיפה ולחץ הצד הגבוה הוא נקבי, עובד על איפשור ומתן מקום ליצירתיות. לידה של משהו חדש.

אם אתה לא מאפשר לדברים זמן בישול לא תקבל תבשיל.

חוסר וודאות: אנשים פוחדים מחוסר וודאות ואז מחליטים או פועלים לפני הזמן. אדם צריך לטפח בעצמו חוסר וודאות, כדי לאפשר לוודאות להגיע בזמן הנכון. וודאות תמיד צריכה להגיע אחר-כך לא לפני;  'בשבחי חוסר הוודאות', שרק דרכה דברים יכולים לצמוח.

על החלטה: אם אני מחליט מרבית הסיכויים שההחלטה תהיה לא נכונה, וזאת בגלל הסובייקטיביות שלי. אך אם אני נותן למשהו להחליט דרכי – מרבית הסיכויים שההחלטה תהיה נכונה.

אנחנו בעצם לא מסוגלים לעשות כלום – אנחנו יכולים רק להתחיל תהליך ולצפות לסופו.

.אם לא תאפשר למה שאתה חושב שאתה יודע להעלם בתוך מה שאתה לא יודע, אתה אף פעם לא תדע באמת.

תמיד מה שאתה לא יודע גדול ממה שאתה יודע. לכן, אם תבסס עצמך במה שאתה יודע תצא קטן, אם תבסס עצמך במה שאתה לא יודע, תצא גדול.

עד שאדם לא נותן למה שהוא לא יודע, להפרות את מה שהוא יודע, הוא לעולם לא ידע באמת.

.אנחנו מתעקשים להוציא מתוך מה שאנו לא יודעים ולשים אותו בתוך מה שאנו יודעים, במקום לאפשר למה שאנו יודעים להיעלם בתוך מה שאנו לא יודעים ולצאת החוצה מועשר ע"י המסתורין.

אנו חוששים מפני מה שאנו לא יודעים. זאת במקום לתת למודע להיעלם בתוך הלא נודע ולצאת מופרה על-ידו.

חרדה נובעת מכך שאנו תופסים את הבלתי-ידוע כאויב. החרדה היא גישה רגשית (במקום תודעתית) של מציאות הלא נודע.

אתה צריך להיות מהודק כדי להגיע למקום בו אתה תוכל להרפות.

הידוע גרם לשואה, הביא לתפלצות הכי גדולות. כי בזמן שאתה מתגדר בידוע אתה מאפשר לבלתי-ידוע להיות חופשי.


המדע עושה רע, כי אנחנו חושבים שאנו יודעים ולמעשה מאפשרים ללא ידוע להתרבות ואז הוא מתקיף אותנו אחת לכמה זמן. והדוגמה הכי מפלצתית היא השואה.

"הבעיה הגדולה באשר לקונפורמיות נעוצה פחות מעצם קיומו ויותר בכך שהמעבר מדעת יחיד לדעת רוב כמעט תמיד מלווה במעבר ממכנה משותף גבוה למכנה משותף נמוך"

אתה צריך לקבל עצמך בחזרה מאחרים – כדי להיות.

אם אינך מקבל את ההכרה לגבי מי שהנך, הרי שאתה הוא אתה – רק בדמיונך.

כעס הוא אחד הדברים האחרונים שיכול אדם לחוש כביטוי לחופש שאין לו.
 

"אמנות החיים, או חכמת החיים – היא לא להאיר את חשכת החיים,
אלא לפתח ראיית לילה".
 

"במערכות יחסים – נשים סלקטיביות -לפני, גברים נוטשים- תוך כדי".

"גברים נוטשים מערכות יחסים, נשים נוטשות את המסגרת שחנקה אותם".
 

אם להיות אמיתי עם הזולת אומר להיות אגואיסט -
הרי אני מעדיף את הזיוף של ההתחשבות בו.
(כשישראלי אומר לך: אני רוצה להיות אמיתי איתך,
הוא מתכוון שהוא מעדיף את האגואיזם שלו
על פני הזיוף של ההתחשבות בך).
 

"מוות בסוף החיים –הוא סיומם,
מוות באמצע החיים –הוא התחלתם".
ג.ר. 14.8.2004

"תחילת החיים בלידה מבשרת את סיומם –במוות,
לידה באמצע החיים מבשרת את תחילתם".
ג.ר. 14.8.2004

הנפש והרוח קרובות זו לזו
כמו הגוף והרגש.
הנפש מדברת את הרוח
כמו שהגוף את הרגש.
אך (בה בעת) יכולה הנפש להיות הסוהר של הרוח
כמו שהגוף לרגש.
—-גבריאל רעם
7.4.2004

"כוחו של הרע להרע, גדול יותר מכוחו של הטוב להיטיב"
16.12.2006

"לאנשים הכוחניים יש יכולת לגרום לאנשים העדינים והרגישים לחוש כאילו הכוחנות של הכוחניים הוא האשמה האישית שלהם"
 30.6.2006

"החוכמה היא ליצור חופש בתוך הגבולות
ולא לפרוץ אותם על מנת ליצור את החופש"
 24.7.2004

אם להיות אמיתי עם הזולת אומר להיות אגואיסט
הרי אני מעדיף את הזיוף של ההתחשבות בו.
(כשישראלי אומר לך: אני רוצה להיות אמיתי איתך,
הוא מתכוון שהוא מעדיף את האגואיזם שלו
על פני הזיוף של ההתחשבות בך).
(20.5.2004)

"אמנות החיים, או חכמת החיים – היא לא להאיר את חשכת החיים,
אלא לפתח ראיית לילה".
 

"במערכות יחסים – נשים סלקטיביות -לפני, גברים נוטשים- תוך כדי".
 

"גברים נוטשים מערכות יחסים, נשים נוטשות את המסגרת שחנקה אותם".
 

אתה צריך לקבל עצמך בחזרה מאחרים – כדי להיות.
 

· אם אינך מקבל את ההכרה לגבי מי שהנך, הרי שאתה הוא אתה – רק בדמיונך.
 

· כעס הוא אחד הדברים האחרונים שיכול אדם לחוש כביטוי לחופש שאין לו.
ג. רעם

האמת בקשר לאנשי השוליים, שהם שם (בשוליים) בגלל שהם לא יכולים שלא להיות במרכז של עצמם, וכך הם נודדים לשולי החברה, שהיא בעצמה שוליים של מה שבאמת מרכזי בחיים
 

"אם אין לך משהו גבוה הנמוך מספיק כדי להסתדר בחיים כמות שהם, אז יש לך משהו גבוה. אדם גבוה צריך אדם נמוך, או משהו נמוך בתוך עצמו  כדי שיוכל לבצע את הצעד הבא.
אכן קשים חיי זה שמיוחד, אם אתה מיוחד אתה צריך להיות טכני ומעשי  כדי לעזור למה שמיוחד בך להתקדם. קלים חיי הבינוני, הוא יכול להסתפק בלהיות בינוני, ואין הוא צריך להיות מיוחד כדי להתקדם בבינוניות שלו.
הגבוה זקוק לנמוך כדי לצמוח, בעוד הנמוך לא צריך את הנמוך כדי להשאר נמוך".
 

המפגש של הנפש במציאות יוצר את הגורל. אך קודם כל אתה צריך להיות בקשר עם הנפש ואתה צריך ששום דבר לא יפריע לנפש, אתה צריך להיות משוחרר מהתניות חברתיות,מהמסכה החברתית, ומשוחרר ממעורבויות אישיות. אתה צריך לחיות בחופש שלך, חופש פנימי.

*כדי לפגוע אתה צריך להיות קרוב, וככל שאתה יותר קרוב למישהו כך אתה יכול יותר לפגוע בו. מכאן שאינטימיות היא כר פורה לפגיעות ריגשיות.
*אינטימיות רבה ללא בגרות ריגשית (היכולת לקחת את הזולת כפי שהוא ולא לפי הטוב או הרע שהוא גורם לנו) היא מסלול תאונות אמוצינלית.
*וזה אומר, שכלל שישנה יותר אינטימיות כך הבגרות הרגשית צריכה לגדול בהתאם.
הדרך היחידה לא להפגע זה לזוז מחוץ לתחום של האינטימיות. אתה רוצה לא להיפגע ולא לפגוע, אל תהיה באינטימיות.

משהו חי לא צריך חוקים, רק משהו מת צריך חוקים, וזאת כדי לשמר את מה שנותר ממה שפעם היה משהו חי. 

התרבות שלנו סוגדת לחוויה ומתנגדת לידיעה, אבל מכורה לידע.

ברוחניות אין בד"כ הקפדה על ביצועיזם. ביצועיזם מתאים יותר לצבא . וזו טעות. דווקא ברוחניות יש צורך בביצועיזם.

במפגש בין רמה נמוכה לגבוהה, תמיד הנמוך יבטל את הגבוה. הגבוה לעולם לא יבטל את הנמוך. (הוא יכול רק להשביח אותו). והכוח של הנמוך להזיק לגבוה, גדול מן הכוח של הגבוה, להשביח את הנמוך. הכוח בא תמיד מלמטה, הכיוון בא למעלה.

רומנטיקה – זליגה של רגשות לתוך האינטלקט.

נפש – משהו בתוכך שאתה יכול להיות קשוב אליו. היא שוכנת בך והיא לא אתה, אבל היא יותר אתה ממה שאתה אי פעם תוכל להיות.


ככל שמרכז הכובד שלך יהיה נייטרלי כך האני החדש שלך יהיה חזק יותר.


נפש – ישות פנימית שחיה בנו ואם אנו קשובים אליה – אנו קשובים למה שרוצה להגיע אלינו מן הצד הנקבי של האלוהות (שכינה). תודעה – ממד פנימי שיכול לחיות בנו, שרוצה להגיע אלינו מן הצד הזכרי של האלוהות (חוכמה).


רוחניות – היא ההקרנה של הנפש, וההקרנה תלויה באיכות מבנה הנפש. ומבנה הנפש מתחלק לשניים, נפש נמוכה ונפש גבוהה.
הנפש לא משמעותית עד שהאדם לא מפנה מקום בינה לבינו.


לא מדברים עם האני הנמוך. כי כשאתה מדבר אליו אתה נותן לו כוח.


המוח צריך לעבוד על מתח גבוה והרגשות על מתח נמוך.


הסיסמא בפיתוח התודעה זה: מוח ערני – רגשות שקטים.


יש רק שתי שאלות שאדם צריך לשאול כדי לוודא שהוא בדרך הנכונה: א. האם הרגשות מספיק שקטים? ב. האם התודעה מספיק ערה?


התודעה מתעצמת, כשכל האנרגיה שלה מופנית למחשבה אחת. ועוצמה זו מתפרקת כשאתה חושב על הרבה דברים בו זמנית.


המודעות היא קרן לייזר שמפרידה את הגס מהעדין .


הנוסחה לחיים נכונים מבחינה תודעתית, זה: שקט ברמות הנמוכות – אינטנסיביות ברמות הגבוהות


רוב האנשים רוצים לשחרר אנרגיה – כי הם לא יודעים מה לעשות איתה. היא לא טוענת אותם, היא מעיקה עליהם.


1. הבנה של משהו מפרידה אותו מן הרובד הנמוך ומחברת אותו לרובד הגבוה
כ. מודעות משחררת אותך מהעבדות לרובד הנמוך
ג. עשייה מחזקת את הקוטב החיובי (הזיכרי), איפשור וקבלה מחזקים את הקוטב השלילי (נקבי). 
4. אם אתה רץ מהר – אתה רץ במעגלים – האט, ואז דברים (תובנות, הבנות, ידיעות והשראות) יוכלו להגיע אליך.


ידיעה זה מה שאתה מצליח להפיק מהחויה.


מה שקורה לנו ואיננו יודעים שקורה לנו  -לא קורה לנו.


אם היה לנו הרבה חויות אך לא הפקנו הם ידיעה – לא חיינו, החוויות חוו אותנו.


חוויות אי אפשר לקחת לשלב הבא – רק את הידיעות.


יותר מאוחר זה אף פעם.


העושר הגדול שאפשר להפיק מהחיים זה ידיעה.


כל מאבק רק מחזק את הווקטור הנגדי.


הדרך להיחלץ ממאבק בין הרגל ליוזמה, זה לקבל עזרה מהרמה מעל, מן הוקטור הניטרלית.


צמיחה תמיד מתרחשת דרך הוקטור הניקבי, שמורכב משניים: הריון ולידה, הכלה ואיפשור, בישול ויצירה.


מודעות מחזקת את הוקטור הנקבי והיצירתי


אויב הידיעה – הוא המובן מאליו


כאב ריגשי – אויב הידיעה


אנשים פוחדים שהידיעה תהרוס את החויה


הידיעה מוסיפה לחויה מימד נוסף


אבני הבנין של התודעה אלו ידיעות שאתה מפיק מחויות. אם אין לך ידיעות אז אין לך תודעה


חויה שלא מופקת לידיעה סותמת את המערכת


הדרך לדעת מה אתה מרגיש זה לשאול את הגוף


אדם תודעתי מחובר לסיבתיות של הדברים וזה מוביל לאמת


ברגע שאתה יודע – אתה נפטר מהבעיה הפסיכולוגית


אדם תודעתי מתחבר לדברים דרך הפיקפוק


הדבר הכי נורא זה לחוות דברים שאתה לא יודע (לא מבין), ולדעת דברים שאינך חווה (שאינם אמיתיים עבורך).


אני לא מעוניין לפתור לך את הבעיה אלא לאפשר לך להתעלות מעליה


אי אפשר להיפטר מהבעיות אלא רק להפיק מהן ידיעה. והידיעה משחררת אותך מן התלות בהן. ידיעה היא פספורט אל החופש התודעתי.

 

 

הגוף זה היבשת האחרונה של האמת


היעדר מוחלט של התודעה זה לא לדעת שאתה לא יודע שאתה לא יודע


אדם תודעתי לוקח כל דבר בעירבון מוגבל – ושום דבר כמובן מאליו


ככל שאדם נמצא יותר במתח כך התודעה שלו יותר מכווצת

 

המרכז המוטורי והמרכז הרגשי צריכים  לעבוד על לחץ נמוך,  בשעה שהמרכז השכלי צריך לעבוד על לחץ גבוה. בדרך כלל זה להיפך.


התחממות מוטורית מסוכנת לאדם עדין, יותר מאשר לאדם גס. כי זו ממילא הפאזה שלו, עבור אדם עדין, זה הרס התשתית שלו.


כשאדם שואל "איך" זה אומר שהוא לא יכול לשאול: "מה'', וכשהוא לא יכול לשאול: "מה', הוא כנראה מעורב אישית.


אדם מתלבש בהתאם להערכה העצמית שלו. הערכה עצמית נמוכה – לבוש מרושל, הערכה עצמית גבוהה, לבוש איכותי ומוקפד.


תבניות העבר תופסות אותנו דרך הצורות החיצוניות: צורות התבטאות, צורות לבוש, צורות הליכה. שינוי של הדפוסים הישנים הללו, יכול לשחרר את ההווה מתפיסת הברזל של תבניות העבר.


אנחנו צריכים לעבוד מבפנים החוצה ומהחוץ פנימה, כשמבחוץ פנימה מהווה 20 אחוז מהעבודה


כשבן אדם מדבר על עצמו, ובמקום להגיד: 'אני', הוא אומר אתה, מה שהוא עושה זה להוריד  אחריות מעצמו


חלק מהאמנות של לדעת לחיות זה להיות מסוגל לסמוך על התת מודע שלך, שידע להביא ולהופיע עם התוצרת, בדיוק בזמן.


הרמה והעומק ביחסים מוגבלים ע"י הפחד שהזולת ייפגע (כל עוד מתקשרים בהתאם לחוסר הפגיעה בזולת, העומק והרמה מצטמצים בהתאם לצנזורה הזו).
הנפש – נקודת המפגש שלה עם העולם זה העיניים.


לבדיות זה מצב קיומי – אבל בדידות זה סגר נפשי


מעורבות אישית זה להיות לכוד בדבר הקטן ביותר


אנחנו רואים את עצמנו בסיטואציות עם אנשים ומקומות דרך טוב לי – לא טוב לי במקום דרך מה שאפשר ללמוד מזה.


עד שאתה לא ממפה את עברך, עתידך, ואת ההווה השלך, אתה תשאר  קורבן של מה שיכול היה לקרות לך.


לא להגיד משהו זה להגיד שזה לא קיים.

***
כוונה שמופרחת לחלל האויר מבלי שהיא מתממשת היא החלשת הכוח הפוטנציאל של הדבר שממנו הכוונה נלקחה.

כדאיות השקעה כדאי למדוד לא לפי היכן נוח להשקיע אלא היכן כדאי.

החיים תמיד מתחילים בתשדיר פרסומת.
ממשיכים בקומדיה של טעויות.
מתגלגלים לדרמה או מתדרדרים לטלנובלה
ותמיד מסתיימים בטרגדיה!

 

אם לא מצאת את האור הגדול, עדיף לחזור לחשכה מאשר להסתפק באור בינוני.

 

אישיות ומצב רוח 'יכולים לעוות את התפיסה כשהם דומיננטיים מדיי.

כשאתה ניטראלי אתה לא נותן לאישיות ולמצב הרוח להאפיל על שיקול הדעת.

אין מציאות אובייקטיבית- כל מה שאתה יכול לנסות זה להיות ניטראלי.

כדי לתת תשומת לב מלאה, כדאי לא לעסוק בשום דבר מוטורי בזמן השיחה.

שלושת הפרמטרים להערכת מידת השליטה של לקיחת דברים באופן אישי – בחיי היחיד הם:   תכיפות, כמות ומשך הזמן של המעורבות האישית.

ההשפעה של הדרך החמישית לא עוברת ברציונאל, או בשכנעו,  זה כימיה.

 

כוח רצון הוא מילה מכובסת ברוב המקרים, כוח הרצון זו היכולת של אדם לרמוס או את האני האינפטילי, או את הנפש.

האדם לא יכול להחליט, הוא יכול רק להעביר את מרכז הכובד מן האני האינפטילי לאני היודע. וזה כבר יתן גיבוי להחלטה.

בסופו של יום אדם צריך לבחור מי הוא רוצה להיות – החווה (אני אינפטילי) או היודע (אני בוגר, תודעתי).

כדי שמשהו בתחום החוויה הפנימית שלך יהיה אמיתי צריכים להתקיים בו שני תנאים: ידיעה ותקשורת. או היכולת לדעת מה קורה לך בפנים, או היכולת לתקשר את זה. אם אין לך אחד מהם, מה שקורה לך בפנים – לא קרה לך, הוא לא שלך.
אם אתה לא יודע אותו ולא מתקשר אותו – זה לא קיים.


אתה חושב שאתה מחליט לעשות או לא לעשות משהו, אך למעשה מה שמחליט זה הגיבוי או חוסר הגיבוי שאתה מקבל להחלטה ממה שחי בך. אם מה שחי בך הוא בוגר – מקבל גיבוי, אם הוא אינפנטילי ולא עבר אימון ועיבוד של מודעות – לא תקבל גיבוי, הוא יצפצף עליך וימשיך בשלו.

האני המצליח בך הוא זה שמצליח להרים ראש בפסק הזמן שאני האינפנטילי לוקח, בין פאשלה לפאשלה. מה שאמיתי בך, בסופו של דבר, זה מה שמפשל.  מי אתה? אתה זה מי שבסופו של דבר מפשל. 
אין אפשר למדוד עצמך לפי ההצלחות, רק לפי כמות הפאשלות.

אנחנו נולדים עם אני אינפנטילי, ומה שנראה כאני בוגר, הוא אימוץ של סטנדרטים חיצוניים.

עבור אנשים בעלי מסת נפש מסויימת ומעלה- אותה מסה היא כמו מגנט שמשבש את אותות המכשור של המטוס: הם רוצים לטוס לכאן, להיות מצליחים, מקובלים, לומדים לתאר שני, אך המגנט של הנפש גורם לך לפאשל. כי הנפש מתכווצת שם. ככל שהיא גדולה יותר, כך היא פחות תאפשר לך ללכת למקומות בהן היא נאלצת להתכווץ.

לוזר זה אדם שהולך לכיוון מנוגד לנפשו הפוטנטית.  מדוע: 'פוטנטית'? כי אם היא לא הייתה פוטנטית (חזקה ועוצמתית) היא  הייתה מאפשרת לך ללכת בכיוון המנוגד לה…).

החלק הנמוך של האדם כורת ברית עם החברה, ויחדיו הם משתקים את נפשו. 

מה שאתה מצליח להשיג כשאתה דוחף עצמך זה חצי ס"מ, מה שאתה מצליח להשיג כשאתה מרפה שליטה ואחיזה – זה אין סופי.

מי שמתעקש להחליט על סמך עצמו; על סמך מה שהוא יודע או לא יודע, על סמך מה שהוא מסוגל ולא מסוגל לעשות. תמיד יהיה מוגבל על ידי מה שהוא הצליח להיות עד כה, ומנותק ממה שהוא יכול להיות באמת.

פורסם בקטגוריה בקצרה: ציטוטים., הגיגים, פרגמנטים, פרשנות תודעתית, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>