הצופה

THE OBSERVER EFFECT
Fundamental to contemporary Quantum Theory is the notion that there is no phenomenon until it is observed. This effect is known as the 'Observer Effect'. 1

The implications of the 'Observer Effect' are profound because, if true, it means that before anything can manifest in the physical universe it must first be observed. Presumably observation cannot occur without the pre-existence of some sort of consciousness to do the observing. The Observer Effect clearly implies that the physical Universe is the direct result of 'consciousness'.

This notion has a striking resemblance to perennial esoteric theory which asserts that all phenomena are the result of the consciousness of a single overlighting Creative Principle or the Mind of God.

There is a delicious irony in all this. Contemporary Western scientific theory postulates that human consciousness is solely a result of the workings of a physical brain, yet if the observer effect is correct, the physical matter comprising a brain cannot come into existence until it is the subject of observation by some pre-existing consciousness.

NOTE: For an excellent introduction to Quantum Physics in laymen's terms see:

'A World with a View' by Ross Rhodes
'A Cybernetic Interpretation of Quantum Mechanics' by Ross Rhodes

***

"באולימפידה היוונית היו מעמדות; הכי נמוכים היו הלודרים, והמתאבקים, מעליהם היו המצביאים, אחר כך היו הצופים. והיה עוד מעמד יותר גבוה: הצופים בצופים. והם אנשים שכבר לא מתרגשים מן המציאות עצמה, ממה שקורה, הם מעבר לזה, הם צופים במה שצופה…"

***

חלק א': הצופה והעולם

אחד מן הנושאים החשוביםביותר עבור אדם המתחיל, או מנסה, לצעוד בדרך של הערת התודעה, הוא עניין הצופה.

ניתן להתחיל ולהתחבר לנושא דרך אזכור של הצופה כפי שהוא מופיע בתיאוריית הקוואנטים. עם זאת יכול להיות שמנקודת מבט מדעית האזכור כאן, עושה עיוות כלשהו, אז כשההקשר שונה גם המשמעות משתנה. והמשמעות כאן הינה תודעה.

על-פי תורת הקוואנטים,חלקיקים תת-אטומיים מתאפיינים בקיום כפול, המושפע מנוכחותו של "צופה",שמבחין באלקטרונים.

ההסתברות שאלקטרון שיוצא מנקודה אחת יגיע לנקודה שנייה תלויה בשאלה, האם מישהו צפה בו בדרכו, או מדד אותובכל דרך אחרת. הצופה, על-פי אחד מעקרונותיה היותר ידועים של תורת הקוואנטים, משנה את התוצאה.

מסתבר שנוכחות הצופה משנהאת תוצאות הבדיקה. למשל ההתאבכות (המעידה על מעבר הגלים בשני הפתחים שבמחסום בעתובעונה אחת) יכולה להתחולל רק כאשר אין צופים במערכת בשעת פעולתה. כאשר מציבים במערכת "צופה" שמבחין באלקטרונים שעוברים באחד מהפתחים, משתנה התמונהלחלוטין: אם ידוע שהחלקיק עבר בפתח אחד, הרי ברור שהוא לא עבר בפתח השני, כך שלאקיימים שני גלים ולא מתקיימת התאבכות. במקרה כזה, האלקטרונים יצטברו מאחורי שניהפתחים שדרכם עברו אל צדו האחר של המחסום. כך משפיע הצופה על המציאות שהוא צופהבה.

כשה"צופה"הופעל, לא התקיימה התאבכות, וכאשר ה"צופה" לא פעל, התקיימה התאבכות.כאשר שונתה רגישות הצופה, דבר ששינה גם את מידת יכולתו לצפות בדייקנות בגליהאלקטרונים העוברים בחרכי המחסום, נרשם מעבר רציף מהתנהגות גלית להתנהגות חלקיקית.

הריסת ההתאבכות והופעתהמחדש היא הדגמה בסיסית של השפעת הצופה על התוצאה.

ועוד כמה נקודות בנדון:

* מה שהופך משהו מאפשרות למציאות, היא הנוכחות של צופה מודע.

* ישנה תופעה בפיזית הקוואנטים שנקראת: ''בעייתיות המדידה'': אוטם מופיע במקום מסויים רק אם אתה מודד אותו. כלומר האקט של התבוננות מודעת היא שיוצרת מציאות…

*רק יצורים מודעים יכולים להיות צופים. ללא צופה בלתי מעורב ומודע, כל היקום כולו היה סידרה של אפשרויות  בלתי מוגשמות, שום דבר מוגדר לא היה קורה.

*האקט של צפיה מודעת במשהו, משנה אותו.

*צפיה מודעת במשהו, בחומר, או אטום, או כל תופעה שהיא, מגלה שאין אובייקטים, רק יחסים.

 

עד כאן, לגבי הצופהבתיאורית הקוואנטים. אז בעצם מה נאמר שם? ובכן, נאמר שהצופה משפיע בנוכחותו עלהניסוי.

כאן נגמרת האנלוגיה ומתחיל הפיתוח החופשי שלה לצרכי המאמר שעוסק בנושא הרחב של הערת התודעה.

אז מה נאמר כאן? ישנןתופעות בעולם, בטבע. והן יכולות להיות בעלות חיות מוגברת, או נמוכה. במצב רדום אוער. ומה אחד הדברים שמשפיעים על המצב הער או רדום של אותה תופעה או התרחשות? עצםהעובדה שמישהו צופה בה, מעניקה לה סוג של אנרגיה שגורמת לה לפרוח ולשגשג.

בפסיכולוגיה חברתית ידועההתופעה, שאנשים שעושים עבודה בחדר לבד, אם אנשים אחרים נוכחים, עובדים מהר יותרוקשה יותר בנוכחות אנשים אחרים. כלומר נוכחות האחר ממריצה אותנו.

כשאדם מצוי לבד, הוא שוקעכמו תפיחה שהוצאה מן התנור, כולנו זקוקים למישהו שיביט בנו שיראה לנו שכדאילהתאמץ. זה נכון לגבי בני אדם ולגבי תופעות, כי המביט מעניק אנרגיה ומוטיבציה לזהשהוא מביט בו. הצופה הוא זה שמצליח לגרום לתופעה להיות דינאמית ובעלת חיות פנימית.

ניסוי בתופעה ללא צופה,מביא לנו אותה באופן סטרילי. החיים של משהו מתרחשים בעיקר כשיש מישהו שצופה בהם,ואז הם עולים לפני השטח.

לפי הגיון זה, שושנה בטבעהפראי ושושנה שבני אדם מביטים בה, תהיה שונה. יתרחשו בה תהליכים שונים.

עד כאן זה לכאורה פשוט,אבל כאן זה מתחיל להסתבך. כי מסתבר, שזה נכון, אבל לא עם כל צופה. דהיינו, לא כלצופה מצליח לגרום לתופעה לצמיחה פנימית. רק צופה שאינו מעורב במה שהוא צופה. צופהמעורב מעוות את שהוא רואה, הוא מרשה לעצמו ללכת לאיבוד בתוך זה שהוא אמור לצפותבו. הוא מסוגל להשפיע באופן אובייקטיבי רק בתנאי שהוא לא מעורב ומזדהה. דהיינו אםהוא מעורב או מזדהה, אז הוא הולך לאיבוד בתוך זה שהוא צופה בו. ואז הוא פוסקמלהיות צופה, והופך לחלק מן התהליך. ואז הוא מזדהה, הוא מוותר על יכולת להשפיע, כיהשפעה היא רק בתנאי שהצופה נותר מחוץ למה שקורה. ברגע שהוא הולך בו לאיבוד, וככלשהוא הולך בו לאיבוד – כך הולכת השפעתו וקטנה.

וכדי שהוא לא ילך לאיבודבתוך מה שקורה, הוא זקוק לתודעה עצמאית. (או לפחות לייצוג שלה בממלכת הפסיכולוגיהשלו).

מעניין לציין, בהקשר זה,כי עניין תודעתו של המתבונן כמשפיעה על האובייקט, זכתה לפיתוח נוסף אצל פיזיקאיקוואנטים זוכה פרס נובל לפיזיקה – יוג'ין ויגנר (Wigner). הוא טען כי לא כל צופה משפיע על התופעה בההוא מתבונן, וכי תופעת השינוי תלויה בקיומו של צופה בעל תודעה. לדבריו, כל עודהצופה בתופעה כלשהי הוא יצור חי שאינו בעל תודעה, הרי שלא חל בה כל שינוי. אולםכאשר צופה בעל תודעה מביט – אז חל שינוי ברור.

כלומר זו לא נוכחות שליצור חי שמשפיעה על זה שבו הוא מתבונן, אלא תודעתו. כלומר אפשר להגיד, כי השפעתושל אדם על הקורה סביבו ואיתו עומדת ביחס הפוך למידת ההזדהות והמעורבות הרגשית שלו.ככל שזו נמוכה יותר, כך הנוכחות שלו יותר אפקטיבית.

עד כאן לגבי השפעתו שלהצופה על העולם, אבל מה בקשר לחייו הפנימיים של הצופה הלא מעורב? איזה מן חייםפנימיים יהיו לו?

חלק ב', הצופה וחייו

אם כן, הצופה הוא קיום שלישות לא מעורבת שמצויה גם בתוך מה שקורה, כפי שהיא מצויה מחוצה לו. הויתור עלתכונה כפולה זו לטובת הזדהות מלאה, יוצר 'נונאנטיטי', אדם שמוותר על עצמאות תמורתתחושה של שייכות והגנה אוטומטית שמגיעה מיד כשיחיד מצטרף והולך לאיבוד בגוף גדול.

ככל שהנוכחות והאפקטיביותשל אדם גדולים וחזקים יותר, כך אישיות חייבת להיות מורכבת מחלקים יותר גדולים שלעצמיות צופה וחלקים יותר קטנים של אגו מעורב.

ככל שאדם פחות מעורב במהקורה לו וסביבו כך הוא יותר קיים. וזאת מכיוון שאי ההליכה לאיבוד במה שקורה לו – נותנתלו חלל חופשי בתוכו הוא יכול להיות.

לחיות דרך הצופה ולא דרךאני מעורב ומזדהה, זה לחיות ברכות, זה לצוף דרך החיים. שונה מאוד מן הדרך המקובלת,של היאחזות בהם מתוך רצון להיבלע. האדם המזדהה חי בתחושת לחץ וחירום פנימיים, כיכל רגע משהו בחוץ יכול לסכן או להזניק את חייו לכאן או לכאן. כך שהאדם המזדהה נתוןבידי כל שקורה סביבו, והינו חסר שקט פנימי. וזאת בניגוד לאדם בעל גבולות אנימוגדרים. גבולות כאלה מעניקים לו אפשרות לראות את מה שקורה בפנוראמה רחבה ולאבמקטעים.

היכולת לצפות באופן לאמעורב, קשורה לא רק לגבולות אני מוגדרים היטב, אלא גם לקיום של חלל פנימי. חללמתוכו ניתן לצפות בה שקורה. צפייה מתוך היות מעורב במשהו מסוים, כבר גורמת לולסטיית תקן וסובייקטיביות. הצופה האמיתי צופה מתוך ריק, מתוך אין, מתוך חלל. אךאנשים בורחים מן האפשרות של יצירת חלל פנימי. והסיבה לכך היא החרדה שהחלל הזה יבלעאותם. אך הם אינם מודעים לחופש שחלל זה צופן בחובו.

הדרך להיות – זה להיותמחוץ למה שקורה ולא בתוכו. להיות בתוך, להיות חלק ממשהו, זה לאבד את הגדרת הזהותהעצמית.

מצב הוויה פנימית שכזה,בהכרח מוביל את האדם למצב של חוסר ידיעה באשר למה קורה לו. למשל, כשהוא חווה שינויבמצב הרוח שלו, או אם דעתו משתנה, הוא לא יודע שזה קרה לו, ואם הוא יודע, אין לומושג מה הסיבה. ואכן, בדרך כלל דברים קורים לנו ולנו אין מושג שהם בכלל קרו, ואםמשהו מסב את תשומת ליבנו לכך ואנו נדרשים לתת הסבר, אנו נמצא תירוץ, או סיבהטכנית, שתתן לנו תחושה שאנו יודעים ועוקבים אחר מה שקורה.

המצב הזה של חוסר מודעותומעקב אחר מה שקורה לנו בחיינו הפנימיים ידוע בשם: 'שינה תודעתית', והוא מאפיין אתרמת התודעה הקיימת.

הצופה הוא סוג של ייצוגמכאני של רמת תודעה גבוהה, כפי שהיא מופיעה ברמת תודעה נמוכה. כלומר האדם ישן תודעתית,אבל יש בתוכו מערכות מתוכנתות שאמורות לספק לו מודעות באשר למה שקורה לו. והמערכותהאלה נקראות בשם: 'הצופה'.

אדם בעל רמת תודעה גבוהה,או תודעה מוקצת, או ערה, לא זקוק לצופה. כי הוא כבר שם. למה הדבר דומה? אם אדםרוצה לדעת מה קורה בבית השכן, הוא יכול לבקר שם, או להסתכל מביתו אל הבית השכן. אךאם אין הוא יכול להגיע לשם, או אם אין לו שדה ראייה שכולל בתוכו את הבית השכן, הואצריך מישהו, או מערכת שתוכל לצפות על הבית ולספק לו מידע. אותו מישהו אחר, או אותהמערכת היא הצופה. אדם בעל תודעה ערה, מכסה בתודעתו את מירב האספקטים שפוגשים חייו.תודעתו רחבה, ומגיעה לכל מקום, כמו גז שמתפשט וממלא את כל מרחב החדר. אדם בעלתודעה רדומה, הוא כמו מוצק, שלא מגיע מעבר לחלל אותו הוא תופס, אין לו יכולתהתפשטות וכיסוי, ואז אם הוא רוצה לדעת מה קורה – הוא זקוק למישהו או משהו שיעשו אתהעבודה עבורו. ושוב, אותו מישהו או משהו, נקראים: 'הצופה'.

היכולת לדעת מה קורה מעברלמה שאתה קולט בכלי הקליטה הקונוונציונליים, נקראת: אינטליגנציה. אינטליגנציה היאהתפשטות של המודעות אל מעבר מה שידוע בכלי הקליטה הרגילים. היכולת לצפות מעברלמחסומים והמגבלות של תודעתנו.

אדם בעל תודעה צרהורדומה, זקוק לאינטליגנציה, דהיינו לצופה פעיל. אך אדם בעל תודעה ערה ורחבה, לאזקוק לאינטליגנציה, כי הוא מסוגל להגיע בתודעתו אל מחוזות המצויים מחוץ לתחוםהקליטה והתפיסה של האדם בעל התודעה הלא מפותחת.

כלומר אדם בעל תודעה ערהלא זקוק לאינטליגנציה, כי הוא כבר שם.

——————————————–

גבריאל רעם

21.8.2006

פורסם בקטגוריה עבודה לפיתוח והקצת התודעה, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>