סיפור חניכותו של בן השייך

13.10.2008

לפני שנים רבות על גבול המדבר חי שייך שהיה גם סוחר עשיר. כשבגר בנו רצה להכשיר אותו להיות סוחר. ואמר לו כך;
– 'בכל יום בבקר, רוצה אני כי תתייצב על גבול המדבר ותחכה לשיירה הראשונה שתגיע. ולאחר שתגיע חזור וספר מה ראית ושמעת'.
בנו עשה בדיוק כך וחזר למחרת וסיפר לשייך שהשיירה אכן הגיעה.
-'ומה הסחורה שיש להם'? , שאל השייך
-'איני יודע', השיב הבן.
-'ומדוע אינך יודע'? שאל האב.
-'לא שאלתי', אמר הבן.
-'יפה', חזור ושאל אותם בבקשה'
-'אין בעיה', השיב הבן הזריז שחזר לשיירה ומיהר לשוב לאביו, מזיע ושבע רצון.
-'זהב, הם מובילים'. אמר הבן לאביו.
-'וכמה זמן ישהו בעירנו'?
-'איני יודע', השיב הבן.
-'אהה', אמר האב. 'ומדוע אינך יודע'?
-'לא שאלתי', השיב הבן.
-'יפה', אמר האב. 'שוב ושאל אותם'.
-'אין בעיה', אמר הבן. הוא רץ לשיירה, וחזר מזיע.
-'הם ישהו כאן שלושה ימים'.
-'וכמה הם רוצים עבור הזהב'?
-'איני יודע'
-'ומדוע אינך יודע'
-לא שאלתי אותם'
– 'חזור ושאל'.
חזר הבן לשיירה והפעם חזר בהילוך איטי, כי התייגע מן הריצות.
500-' דינר לאונקיה', אמר הבן.
-'יפה' אמר האב, 'האם כבר יש מתעניינים בסחורה'?
כשהשיב הבן את שהשיב, והאב אמר שאת שאמר, חזר הבן לשם, וחזר חזרה. ואמר לאב:
-'כן יש מתעניינים',
-'כמה מתעניינים'?
-'לא יודע'
-'חזור לשם'
-'אין בעיה' אמר הבן.
כשחזר ובפיו תשובה, שאל אותו האב האם כבר ניתנה הצעה קונקרטית לגבי הסחורה. חזר הבן לשם וחזר עם תשובה חיובית. עתה שאל אותו האב:
'האם נחתם כבר דין ודברים'. וכאן נשבר הבן ואמר: 'מאיפוא לי לדעת את כל הדברים הללו'.
-'היית צריך לשאול' אמר האב.
-'אבל איך אני צריך לדעת את מה שאתה רוצה לדעת, לא ביקשת ממני'.
-'אהה, אמר האב, כאן מתחיל השיעור הראשון שלך בפסיכולוגיה של המסחר. הסוחר הטוב הוא לא זה המציית להוראות ופועל על סמך מה שהוא יודע, אלא הוא כל הזמן שואל עצמו מה ניתן לדעת לגבי זה שנמצא מחוץ לתחום המובן מאליו ומחוץ לאזור הנוחות. כשסוחר עובד ופועל לפי מה שהוא יודע, ולפי מה שנוח לו, הוא תמיד יהיה קורבן של מה שהוא יודע ומה שנוח לו. כל התקדמות מתחילה ברגע שהאדם פוסע על מחוץ לתחומי הידוע והנוח. אם אינך שואל עצמך מה אינך שואל ומה אינך יודע, ומה כדאי שתדע – כל הזמן תמצא עצמך מבוסס בכלא של מה שמקובל, נוח וידוע. כך לא תתעשר, כך לא תגיע הלאה, כך לא רק תנציח את העבר, אלא תמצא עצמך במדרון חלקלק של נסיגה אל זה שממנו אתה רוצה להתקדם'.
-'הבנתי', אמר הבן.
'לא' אמר האב. 'אמור לעצמך: מה לא הבנתי ממה שנאמר. מה נמצא מחוץ לגבולות של מה שקלטתי כל כך בקלות. כי הדברים החשובים מצויים מחוץ לתחום הקליטה המיידית'. והתקדמות היא תמיד אל האזור שנמצא מחוץ לתחום התודעה המיידית והזמינה'.
שתק הבן לרגע, העיף מבט מחויך אל אביו. פנה אליו ואמר: 'למה לא הצלחתי לשאול את הסוחר את כל השאלות הללו ברגע הראשון? למה הייתי משועבד לתפיסה כל כך צרה ונוחה של המציאות'?
'יפה', אמר האב, 'הסתיים השיעור הראשון בהבנת המסחר וחוכמת החיים. לך לאכול ולישון. הרווחת זאת'.
'הפעם הבנתי'. אמר הבן.
'הפעם הבנת' אמר האב.

15.6.2004

פרשנות אפשרית מנקודת מבט של בן השייך, לאחר שהחכים:
ניתן למצוא במשל זה שלוש רבדים עקרים:
– יחסי מורה תלמיד.
– למידת דברים חדשים.
– שאילת שאלות.
בן השייך, מנסה לבסס עולם על תשובות שהוא עולם סגור ,כלא תודעתי שבו יש סטגנציה .
אין בו מקום לדברים חדשים, יש אופן פעולה שצריך לנקוט בסיטואציה מסוימת ואין מקום לדינמיות.
הוא נתפס לטכניקה, לשאלת ה"איך נהיים סוחרים טובים", והוא חושב שכל מה שהוא צריך לעשות זה לחקות את אביו, הסוחר המוצלח.הוא מנסה לרצות את אבא שלו ע"י צייתנות עיוורת, השייך מבקש והבן מציית. ובכך בעצם מבטא פסיביות גמורה לגבי הלימוד עצמו. אני מניח שהמסקנה היא שלא כל הסוחרים הטובים דומים, כל אחד טוב בדרכו שלו.
השייך עצמו, נותן לבן להתרוצץ, או יותר נכון "מתזז" אותו ושומר את הקלפים קרוב לחזה מבחינת הלקח שהוא רוצה ללמד אתו. ניתן לפרש זאת, שהוא יודע שבנו מכבד אותו עד כדי ציות עיוור ולכן מבין שאילו היה מוותר על התהליך וישר מסביר לו את הנקודה, הבן היה מסכים, והוא היה מבין את העניין ברמה תאורטית, אך לא היה מפיק מזה ידיעה או תובנה. ולכן כ"סוחר טוב" המנסה לסגור את העסקה בעיתוי הנכון ביותר, הוא מחכה שהלקוח שלו, בנו, יגיע לנואשות ואז ורק אז, כשילמד אותו את השיעור, יגיעה לתובנה אמתית ואותנטית של מה פירוש להיות סוחר טוב.
הלימוד האמתי האותנטי לא מגיע משינון אינפורמציה, אלה משאילת שאלות. השאלות מספקות את החלל בו יכולה לצמוח תובנה. בנקודה שבה היאוש והתסכול התחבר לשאלה 'אבל איך אני צריך לדעת את מה שאתה רוצה לדעת, לא ביקשת ממני' נוצרה הקרקע עליה יכולה לצמוח תובנה, נוצר חלל. ניתן להבין את התסכול שנובע מהפרדוקס, מצד אחד הוא מכבד ואוהב את השייך ומצד שני הוא שולח אותו הלוך ושוב, הרי היה יכול לרשום רשימה של שאלות ולשלוח אותו פעם אחת. נתן לראות את האטימות שהבן חשב שמפגינים כלפיו הופכת לקרש קפיצה להגיע אל מקום גבוהה יותר.
השאלה היא המפתח.
מה שמפריע לשאילת השאלות הם שניים: מנגנונים חברתיים והאמוציות.  ישנם גם מנגנונים חברתיים שסותמים פיות ולא מאפשרים שאילת שאלות כדי לשמר מצב קיים. השליטה הטובה ביותר נוצרת כשלא שואלים שאלות. בצבא, במשטרים, פשיסטיים, בחלק מהארגונים הדתיים דורשים ציות עיוור ואלה גם המקומות שהנפש הכי כלואה בהם, ותמיד נוצרת שם אטימות וחוסר אנושיות.
האמוציות לא מרשות לשאול שאלות. הן חוסמות את השאלות מערפלות את המחשבה, ומכווצות אותה.  לרגשות  אין כללי משחק או מוסר, המטרה מקדשת את האמצעים מבחינתם. כשבן השייך יצליח לשחרר את השאלה, הוא יחוש השחרור אדיר.  המודע כולא, השאלה משחררת. ככל שהכלא שמור יותר מאובטח יותר נוקשה יותר ככה הבריחה ממנו מתוקה יותר.
מה שאביו של בן השייך מלמד אותו, זה להגיע לשאלות שהוא חוסם עצמו מלשאול.
אם ברמה הראשונה הוא לא שואל מתוך צייתנות עיוורת, הרי הרמה העמוקה יותר היא, שהוא לא שואל, כי הוא פוחד לדעת את התשובות. כי התשובות תעמסנה עליו עבודה נוספת. ובמקרה של אדם רגיל, התשובות תגרומנה לו לדיסוננס אמוציונלי. אי שאילת השאלות אף פעם לא תמימה, היא נועדה למנוע מפגש עם חלקים כואבים שבנו, ודווקא דרך חלקים אלו אפשר לצמוח תודעתית.

פורסם בקטגוריה אימון תודעתי, מורה התודעה ולוחמה, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>