שאלות תוקעות ושאלות מוציאות – ממעורבות אישית

א. שאלות עצמיות למעבר ממעורבות רגשית למצב תודעה:
אדם ששרוי במעורבות רגשית, בעצם לכוד בתוך מערבולת, מעין שיבולת ים, שהוא לא יכול להיחלץ ממנה. יש לו חלק כואב ברגשותיו שכל הזמן הולם בו.
אך מה בדיוק מאפיין אדם שמצוי במצב האקוטי הזה? ובכן, המאפיין למצב זה הם שאלות שהמעורב רגשית שואל את עצמו- ולא יכול להפסיק להתעסק בהן.
שאלות שמקבעות אותך בתוך מצב המעורבות הרגשית:
למה זה קורה לי?
למה אני כזה?
עוד פעם נכשלתי?
אני לא בסדר, לא שווה?
מתי אני אלמד?
מה דפוק אצלי?
מה דפוק אצלי?
מה יהיה איתי?
למה אני תמיד מפשל?
למה אני לא כמו כולם?
אלה שאלות דמה הרסניות, שכולאות את המעורב רגשית בתוך עצמו, ושמות אותו על נתיב של הרס עצמי. ואז הוא כל הזמן חוזר אל המקום, המצב, שגרם למעורבות הרגשית. כמו תקליט שרוט, כמו ציפור שמנקרת בתוך הראש, כמו יתוש בראש של טיטוס, כמו לשון שכל הזמן חוזרת לחפור בחור בשן. הוא אולי רוצה להפסיק אבל הלשון כל הזמן הולכת לשם. כמו פצע שאתה לא יכול להפסיק לחטט בו, אפילו שזה כואב. החפירה היא מאפיין של מעורבות רגשית. כל עוד הלשון חופרת- האדם עדיין בפנים. יש להעביר את מרכז הכובד מן המצב הרגשי- למצב תודעה. כי כשאתה במצב תודעה המתקפה הרטובה והפרועה שמתנהלת עליך מכיוון משברי הרגש – לא יכולה להשיג אותך, כי אתה כבר מצוי בממד היבש והמוגן של התודעה. אתה אולי חש את זה מעבר לקיר אבל זה כבר לא נוגע לך, ברגע שהתאהבת בחוכמה ובתובנה שמאחרי מה שקורה, אתה כבר לא קורבן של מה שקורה לך רגשית. ועל כן חשוב וכדאי לשאול עצמך שאלות חליפיות לשאלות שמקבעות אותך במצב הרגשי האובססיבי הזה. אפשר להגיד שאלה 'שאלות טובות'. והמטרה ב'שאלות הטובות' הללו היא להעביר את המיקוד משאלות 'פסיכולוגיות' לשאלות תודעתיות. הניסיון להבין אינו המטרה, המטרה היא לצאת מהמעורבות הרגשית. הניסיון לדעת ולהבין הוא כלי ליציאה מן המעורבות הרגשית. כי ברגע שהצלחת להתעניין יותר בסיבות ובמניעים, אתה כבר מצוי ברמה תודעתית. ואז אתה מחוץ לכוח ההשפעה של המעורבות הרגשית.

ב. שאלות שמעבירות ממעורבות רגשית למצב תודעה:
מה קורה בי עכשיו מבחינה רגשית?
מה אני בדיוק מרגיש?
מה העוצמה של מה שאני מרגיש?
איך זה מרגיש?
כמו מה?
למה ניתן לדמות את זה?
מהם הכוחות ,מאחורי הקלעים שמשחקים בסיטואציה הזאת: למה אני מרגיש כך?
מה הביא אותי להרגיש כך?
מה מאחורי הסיבה למצב הרגשי הנוכחי שלי?
למה כל כך אכפת לי?
מה הייתי בסיבות להרגשה הרעה שלי ועדיין היה אכפת לי?
מה שורש הסיבה לתגובה הרגשית החריפה הזו שלי?
מה החוקים ששולטים על המצב הזה?
מה בעצם האינטרס הסמוי שלי להתנהג בצורה כזאת?
מה בעצם קורה כאן מתחת לפני השטח?
מה באמת אני רוצה בסיטואציה הזאת?
מה התבנית שחוזרת על עצמה בסיטואציה הזאת?
איך אני מגיב?
האם אני יורד על עצמי?
איך אני יורד על עצמי?
מה אני מעולל לעצמי?

אלה אינן  שאלות על מנת לקבל תשובות, אלא עצם השאלות מרחיבות את התודעה ביחס למצב הרגשי. אלה שאלות שבאות ליצור מרחק, פרספקטיבה. הן מצויות מחוץ לכלא הרגשי ההומה שבו אתה כלוא עכשיו. ברגע שהוא מצליח להתמסר להבנת האמת של מה שקורה, הוא  כבר לא קורבן של המתקפה הרגשית הזו שבה הוא תוקף את עצמו.
או שאתה מבין, או שאתה מזדהה.
השאלות התודעתיות הללו נועדו לאפשר לו להימלט מן הדומיננטיות והאובססיביות ההיסטרית הזאת.
וצריך לזכור,  כל עוד אתה במצב מעורבות רגשית, אתה הורס את מה שנבנה בתחום הבריא של חייך, מאז המעורבות הרגשית האחרונה.

פורסם בקטגוריה אימון תודעתי, כלים, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *