פירוק התודעה הישנה

03.05.2008

לבוא לתודעה הקיימת, לתפיסת העולם המצויה ולפרק אותה.

לא ללמד, לא לגרום הנאה או ריגוש, לא להעשיר או לפתור בעיות, או להביא להארה.
אלא לפרק.
לבוא לתודעה הקיימת, כדי לפרקה.ואז להרכיבה מחדש.

לשפץ את התודעה ואת תפיסת העולם והמציאות הנוכחיים. לזרוק חלקים חלודים, להכניס זוויות ראיה חדשות, לאחות את החלקיקים בהקשר חדש.ולהביא לתפיסת מציאות חדשה.
מאוד שונה מאשר לביים את התודעה המצויה, לעצב אותה, לעטר אותה, להלביש אותה.

לא. כאן מדובר על פירוק; מציאת כל שחלש, מזויף, כוזב, שתול, לא אורגני ואינטרסנטי.
לתלוש אותו ולאחות את החללים ואת שנותר – לכדי תמונת עולם שונה.
לפרק את התודעה שהייתה עד כה, את היצור הזה שהתנחל בטריטוריה של תודעתנו – וכבש אותה. התנחל, כמו סרטן ענק באמצע הפנים.
לתלוש את אבריו, צבת אחר צבת.

לשחרר את חלקי הפנים המעוכים ולתת לפרצוף הפנימי לצאת החוצה ולנשום.

אבל אין טעם לפרק את הסרטן מן הפנים כל עוד סביבו כולם מסתובבים על סרטנים על הפנים. זה חסר שחר. אדם כזה יהיה אבוד ללא הסרטן שלו, שמועך את אברי פניו.
הוא יהיה יותר אבוד מאבוד. קח מאדם הכל רק לא את תפיסה העולם שלו. (תפיסת עולם, או
פרדיגמה – שהיא בעצם לא שלו אלא של כולם; זה אותו הסרטן, רק משוכפל).

כי בלעדי הדרך בה הוא מסביר לעצמו את העולם (וזה כמובן לא ההסבר שלו, כי זה הגיע אליו בדרכים נסתרות, עוד לפני שחש בכלל צורך לתהות על קנקנו של העולם הזה שמצא עצמו בו) – הוא עירום בקהל של לבושים בקפידה.

קח ממנו את הסרטן והוא כמו אדם וחווה בגן עדן; 'עירומים ויתבוששו'. עירום שמצד אחד חושף את האדם לעיני כל ומצד שני מאפשר לו לראות, (ללא הסרטן הזה שיושב לו באמצע הפנים) את המציאות כמות שהיא.

חשיפה קשה. הוא רוצה בחזרה את הסרטן שלו, כמו בני ישראל את השומים והבצלים וסיר הבשר שבמצרים. מה זה המדבר הזה? כלום, אין וריק. וזה מפחיד.

תנו לו בחזרה את הסרטן, שאמנם מועך את הפנים, אך מרכך את המפגש עם החומרים הקשים של החיים. שהרי הסרטן (תפיסת החיים החברתית המאומצת והמאמצת…) הוא עדיין רך ועדין כאמבה, יחסית לקשיי החיים בעולם וביקום; קר, ענק, בלתי פרסונלי וחידתי.

הסרטן הוא הפשר המקומי הכוזב. זה שנוצר כדי שלא נצטרך לעבור דרך מסדרון האין הריקני והמפחיד, בדרך למפגש עם האימה והאבסורד הקיומי (זיקנה, בוגדנות, ניכור, מחלות ומוות) כמות שהוא.

עצם הפירוק של התודעה הכוזבת אינו קשה. זו האימה שצפה מבפנים כשמסירים אותה- שיוצרים את הקושי.

האפיסטמולוגיה (תורת ההכרה) הרווחת והמצויה כבשה את האונטולוגיה (תורת היש) המקורית.
דהיינו, הדרך בה למדנו לראות את המציאות – מסתירה עתה לגמרי את המרקם הישותי הפנימי של הדברים, כמות שהם.

הדרך בה אנו מתוכנתים לראות את החיים – לא מאפשרת לנו לראות אותם (כמות שהם, כפי שהם).

התכנות הסוציאלי וראית העולם הקולקטיבית, אונסים את הראיה הבתולית והישותית של היחיד ביחידותו.
והדרך היחידה, היא לפרק את התכנות הזה שיושב לנו על התודעה ובמרכז הפנים.

אך הדרך בה אנו רואים את המציאות היא לא רק כסרטן זואולוגי על פנינו, אלא גם כסרטן ביולוגי במערכות גופנו: הוא התפשט עד כדי כך שהו ממלא את כל היותנו.

עתה הסרטן מחזיק את האדם בחיים.

תעקור אותו, כמו עקרת את מערכת הדם שלו והוא ימות.

לסיכום:

שום דבר לא חשוב, אם קודם לכך לא מפרקים את התודעה הישנה, (כדי להרכיבה שוב מחדש בצורה אחרת). כי היא כיבוש זר וטוטלי, של חלקת ארץ בתולית. מערך על, השולט על הכל.

אבל אף אחד לא ייתן למישהו לעשות לו את זה (לפרק לו את מה שהתנחל לו בקרקע הבתולית של תודעתו).

יכול להיות שייתן לו להתחיל בזה, אך משלב מסוים האימה מציפה אותו מבפנים, משתלטת והוא מוצא עצמו בועט את המפרק הזמני החוצה מתהליך הפירוק. ומחייו.

"האדם ההמוני, ככל שעלולים חייו להיות קשים, נהנה לפחות מן האושר בכך שאין הוא חושב עליהם. לחיות את החיים כשאתה חולף, חיצוני, כמו חתול או כלב – כך נוהגים בני האדם הכלליים, וכך יש לחיות את החיים כדי שהם יוכלו לכלול את הסיפוק של החתול או הכלב.

לחשוב משמעו להרוס, עצם תהליך החשיבה מצביע על אותה מחשבה, שכן לחשוב משמעו לפרק*. אילו ידעו בני האדם להרהר במסתרי החיים, אילו ידעו לחוש את האלף המורכבויות האורבות לנפש בכל פרט קטון של פעולה, הרי שלא היו פועלים לעולם, אפילו לא היו חיים. הם היו הורגים את עצמם בבהלה, כמו אלו המתאבדים כדי שלא יערפו את ראשם ביום המחרת".

פרננדו פסוא, "ספר האי נחת", פרגמנט 405, עמ' 404.

פורסם בקטגוריה אודות התודעה, אודות חיי התודעה, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>