על התלהטות הרגשות

מה שקורה בתחילתה של מערכת יחסים זוגית, מה שנקרא התאהבות – נוצרת  התרגשות, גל גדול של הענקה רגשית. ואז מיד נפתחים ומרעיפים חום. אך מצב זה הוא במקרים רבים פיצוי מהיר, מיידי ועוצמתי, על העדר אינטימיות בין אדם לאחרים ביום יום. בגלל החוסר השוטף מחכים למפץ הגדול של ההתאהבות. אם ביום יום היה חום ריגשי מתון והדרגתי, אולי לא היה צורך בפיצוץ הגדול של המפגש בין הבדידות שלו לבדידות שלה.
המפץ הרגשי הגדול הזה הוא כמו סופה, לחץ ברומטרי גבוה שועט ללחץ ברומטרי נמוך.
ניתנה של חום ישר בהתחלה ובפיצוץ אינה מתרחשת רק בהתאהבות, זה יכול לקרות בקטן בכל פתיחה של תקשורת עם אדם שיש איתו קליק.
אדם שעובד על רגשותיו, יחווה פחות סופות רגשיות לשלילה או לחיוב. יהיה איזון בממשק הרגשי שלו; הסימן לרגשות ברמה גבוהה היא האיטיות של שחרור הווליום הרגשי. כשתיפתח, החום יהיה מתון, המשכי, רציף, קבוע ובטמפ' בינונית. בלי עליות וירידות דרמטיות. כי חום רגשי, שמתחיל מיד בטמפ' מאוד גבוהה, גם יסבול מצניחה מאוד גדולה מאוחר יותר, כי אפשר להחזיק את זה כה גבוה במשך זמן ממושך. כך שהענקה רגשית ברמה  גבוהה, זה משהו פחות חם, פחות שורף, יותר איכותי ובעיקר יותר מתון ויציב. קיצוניות רגשית אינה מעידה על יחסים מאוזנים ובריאים. אמנם הקור של הניכור הוא דבר נורא, אבל כך גם הקצה השני, של רגשות חמים מדי. כי  רגשות יכולים להיות שורפים כפי שהם יכולים להקפיא. הרגשות אצל אדם בוגר נפשית (אדם ברמה גבוהה) הם רגשות שהתמתנו, החום יציב, והם מצויים פחות או יותר בקו אמצע אחיד. אפשר לסמוך על רגשות של אדם כזה שכל הזמן יהיו שם באותה הטמפ' וההענקה. וזאת בניגוד לרגשות של אדם לא בוגר רגשית, שאז יום אחד זה שורף כמעט ויום שני קפוא. טמפ' ורגשות זה דבר שהולך ביחד (לטוב ובעיקר לרע), ויציבות חשובה לא רק ברגשות, אבל במיוחד ברגשות. שם חשובה גם ובעיקר: הטמפרטורה. והטמפ' הטובה ביותר היא של חום מתון. עם זאת, חום מתון יכול להיחשב, על ידי אנשים המצויים במצב של אינפנטיליות רגשית (הרגילים לדרגות חום רגשי גבוהות) כצינה, ניכור וחוסר אכפתיות. האדם הבוגר נפשית אולי לא אוהב עם תשוקה ואימפולסיביות אך ההענקה הרגשית שלו מצטיינת במרכיב חשוב מאוד, ששמו: חום אנושי. חום אנושי אף פעם לא שורף. הוא חם מספיק כדי לחמם בחורף הקשה של הניכור האנושי והקוסמי, אבל לא שורף. חום מתון הוא יותר עדין. ורגשות עדינים מתקשרים ומדברים אל הנפש, שהרי היא נרתעת מכל דבר קיצוני מדי. הצד הגבוה (או הבוגר) של הרגשות  לא שורף אותך אלא מרגיע אותך. ברמה זו הרגשות שוכנות מסביב ובתוך אגם של שקט נפשי. אלה אינם רגשות שבאים לקראתך כמו גל בים, אלא רגשות של אדם ששוכן איתך, אלה רגשות  של להיות ביחד עם הבנאדם. חום אנושי קרוב לנפש. רגשות של חום רגשי קיצוני קרובים לדם וליצר. הרגשות הטובים הם רגשות עדינים. כל עניין ההתבגרות הרגשית, הוא בלעבור מהצד השורף והחם לצד העדין והחמים. אם זה חם מדי זה מוציא את הנפש מחוץ למשחק (כי הנפש קרה לגמרי…). רגשות שלא מוציאים את הנפש מחוץ למשחק הם רגשות של: לא לצאת מן הכלים, לא להיות אימפולסיבי או יצרי, לא להקרין רגש בפאניקה,  אלא יותר כמו מי אגם שלווים. זה יותר קרוב לחום האנושי האנגלי מאשר הישראלי. האנגלים אוהבים ברכות, בעדינות. הישראלים אוהבים  בחום, באגרסיה. יש הרבה יותר עומק רגשי ברגש לא מתלהם מאשר ברגש חם. הרגש החם הוא מוחצן, הוא מעל לפני השטח, הוא נע בסטיות תקן מאוד גדולות. זה כמו ההבדל בין צחוק לחיוך. רגש חם הוא צחוק, רגש חמים הוא חיוך. צחוק הנו פורקן, חיוך הוא הרמוניה. החיוך אמנם מוקרן החוצה, כמו הצחוק, אבל שלא כמו הצחוק, הוא שוכן בצד הפנימי של החוץ. הצחוק שוכן בצד החיצוני של החוץ. הצחוק-אגרסיבי, החיוך- עדין. החיוך קומוניקטיבי ברמת הנפש, מאפשר לאדם להתפתח אליך מבפנים, הצחוק נעשה בשיתוף עם מישהו, אבל לא בהכרח גורם לו להיפתח אליך מבפנים. קל להאשים אנשים שהרגשות שלהם עדינים, כמו האנגלים- בקרירות רגשית. אבל הם בסך הכול שומרים על קשר עם הנפש שלהם. הקור הבריטי אינו קור של ניכור וסגירת דלת, אלא קרירות שאומרת שהוא לא הולך לשרוף לך את הפיוזים היותר עדינים של הנפש. שהוא זורם אליך רגשית מבלי לשרוף אותך. אנשים שהם עדינים רגשית הם גם עמוקים יותר. כשמשהו קר בחוץ- הוא חם בפנים. כשמשהו חם בחוץ הוא קר בפנים. הישראלים הם חמים בחוץ, אבל זה לא בהכרח אומר שהם חמים בפנים. האנגלים בחוץ הם קרים אבל כשהם נפתחים  הם אנושיים. הדרום אמריקאים חמים בחוץ ואולי גם בפנים. הרגשות צריכים להיות אגם צונן, שכמעט לא שטים עליו. כאן סוד הכוח שלו, כמו מטילי הזהב בפורט נוקס שאסור לגעת בהם אבל הם נותנים למעשה את הקרדיט לרוב המסחר בעולם. אנחנו כל הזמן משתמשים ברגשות שלנו, ומלהיטים אותם על כל גירוי ובכך שאנחנו מבזבזים אותם. הרגש הוא הכי חזק כשהוא צונן. הרגש הוא סביב הנפש, ככל שהוא קרוב יותר לנפש, הוא יותר קר. ככל שהוא רחוק יותר מהנפש, הוא יותר חם. ברגע שהרגש מתלהב, הנפש מתכווצת. אנחנו צריכים לשמור את הרגשות קרוב לנפש, בכלל צריך להיות קרובים לנפש. אך בשום פנים לא מדובר בקור, מדובר על חום עדין. חום אנושי. חום אנושי הוא כמו חיוך. הוא מחבק מבלי למעוך. אבל, הערת אזהרה; לצנן את הרגש לא אומר: 'לדכא אותו'. דיכוי הרגש, זו רמיסה ברגל גסה וחמה. צינון הרגש, זה לשמר את הרגש, בעדינות, על החום שלא יגרום לו ולמערכת נזק. זה כמו ההבדל בין אש שנותנת חום בחדר ובין אש ששורפת אותו. לדכא את הרגש, זה לכבות את האש. ואז נמקים בקור. גברים נוטים לדכא רגשות מתלהמים של נשים, ונשים יכולות לנטות לפריצה בלהבות רגשיות חורכות. הגבר אמור לרצות לעודד רגש צונן אצל האישה, והיא, לתמוך בו ברגש מתון, המשכי ויציב.

פורסם בקטגוריה אודות התודעה, המלכודות והמוקשים שבדרך, רגשות, עם התגים , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *