הדרקון, המוסטנג והנשר *

לעתים אני חושב, בעונג עצוב, שאם באחד הימים, בעתיד שכבר לא אשתייך אליו, המשפטים האלה שאני כותב ישרדו ושבח בצידם, יהיו לי סוף סוף אנשים ש'יבינו' אותי, אנשים משלי, משפחה אמיתית להיוולד בה ולהיות אהוב בה. אך הרחק מן האפשרות להיוולד בה, כבר אהובי מת מזה זמן רב. יבינו אותי רק כקלסתר, כאשר החיבה כבר לא תפצה את המת על חוסר החיבה, שרק היא היתה לו בחייו.באחד הימים אולי יבינו שמילאתי, כפי שלא עשה זאת איש, את חובתי המולדת להיות פרשן של חלק מן המאה שלנו; וכאשר יבינו זאת, יכתבו שבתקופתי לא הייתי מובן, שלמרבה הצער חייתי בין חוסר חיבה לגילויים של קור, ושחבל שכך קרה לי. ומי שיכתוב כך יהיה, בתקופה שיכתבו זאת, בלתי מבין את האדם המקביל לי באותו זמן עתיד, ממש כמו אלה המקיפים אותי, כי בני-האדם מבינים רק לתועלתם של אבות סביהם, שכבר מתו. רק את המתים יודעים אנו ללמד את כללי החיים האמיתיים".

פרננדו פסואה. פרגמנט 189 מתוך: "ספר אי נחת" (הוצאת בבל, 2000)
*                           *
בחייהם של צעירים רבים, רגישים ופעורי מוח – מגיע השלב שבו הם נוכחים שמה שקיים הוא לא 'כוס התה שלהם' וכי מה שלמדו ומה שמחכה להם בשדה החיים אינו ממצה את מה שאפשרי. ואז מתחילים לחפש, לקרוא בעיקר וגם לאמץ דרך חשיבה או התנהגות מסוימת -שעימה ניתן להגיע למיצוי מלא יותר של הפוטנציאל והחיים. וכמעט תמיד עולים על מוקשים, ואז מגיע השלב שבו היחיד מחליט להפסיק לשנות את העולם ולהתמקד במוקשים שהוא מזהה בפנימיותו. נראה לו כי התורה או הדרך בה הם מנסים להגיע לרוחניות – אין בהם מתום, רק שמשהו בתוכו -לא בשל, לא רציני; או חסר משמעת פנימית, חסר רצינות; משברים בחיי זוגיות, מצבי רוח, חסר התמדה, וכו' והאדם נוכח כי אין חסר בדרכים אל האמת, אך הוא עצמו, כנראה לא בשל לאמץ את הדרכים הללו. ואז מתחיל בדרך כלל כל הנושא של תיקון המידות (ביהדות), או בשם הכללי: עבודה עצמית. שלרב, אם להיות כנים, יכול להמשך 40 שנה, וגם בסופם האדם עדיין 'ממשיך לעבוד על עצמו'.
התיזה כאן אומרת כי בעיקר בגלל התרבות והחברה בנו אנו חיים, יש בכולנו מרכז כובד חליפי שמכשיל אותנו, בשם כללי נקרא לו אגו, ולאגו יש שגרירים והם חיים בשלוש ממלכות: ממלכת הרגש -נציגות המוסטנג,

ממלכת היצר – נציגות הדרקון (נא לעיין בערך דרקון בויקיפדיה)

וממלכת החשיבה

צריך לנסות  לזהות אותם, לאפיין אותם ולהבין אותם. קרל יונג קרא להם: הצל. פרויד דיבר על התת מודע. בתרבותיות שבטיות מדברים על דיבוק, שדים, עין רע וכו'. כאן הם נקראים בשם דמונים.


בני האדם מתפקדים בחיי היום יום שלנו, תוך כדיי לחץ ומתח מתמידים ולא כך אמור היה האדם לחוות את החיים, עם פגיעות רגשיות ודיכאון. שני אלה, מראים על בעיות בשתי הרמות הבסיסיות בחיי האדם: רמת הדם ורמת הרגש.
דבר זה גורם לאדם להיות מבוסס בחלק המכאני והאוטומטי, בשעה שהחלקים הגבוהים בנו הם רדומים ולא באים לידי ביטוי.
אילו מומש הפוטנציאל שלנו באחוזים גבוהים יותר הרי שהאדם בחייו היה מבוסס במערכת שהיא הוויתית יותר, פתוחה, חמה וזורמת – בשעה שהיא מנקזת מעצמה פסולת ורעלים דרך מערכות הניקוז האוטומטיות של הגוף.
כיום האדם מתפקד באופן אוטומטי, זיכרי ומוטורי, מאשר באופן אינסטיקטיבי, תוך האזנה לקול הפנימי.
דבר זה גורם למערכת להיות לחוצה ואדומה , שבנויה על תחרותיות והשגים, במקום על רוגע וזרימה.
ובמקום שהרגשות יהיו קרים ושקטים, בני האדם מבוססים בביצה אמוציונלית וטובענית שמנהלת את חייהם בתביעות אינפנטיליות ודואגת שיהיו עבדים לתובענות הרגשית שבהם.
למעשה במקום כוחות הבריאה, השתלטו על הארמון – הדמונים.
אנחנו כבר כמעט שלא יודעים מה זה אומר להיות שרוי בהוויה של עצמנו ולאפשר לחיים להתרחש דרכנו. אנו מנותקים מהאפשרות שאנרגיות מעודנות וייחודיות יציתו בנו את אש החיים על מנת שזו תשמש דלק לפעילות יצירתית.


שלושת הרמות
כאן מוצג מודל של חלוקה לשלוש רמות: הבנת האדם לפי שלוש רמות אינה חדשה, למשל פרויד חילק את האדם לאיד (חלק נמוך, יצרים ודחפים), אגו (בינוני, חברה ונורמות), וסופר אגו (החלק הגבוה, המודע). גם את פרמידת הצרכים של אברהם מסלאו,

ניתן לחלק לשלוש חטיבות: בחטיבה הנמוכה – שני צרכים נמוכים (מזון ובטחון) בסיסיים. בחטיבה הבינונית – צורך אחד; אהבה וקשר. וברמה השלישית של הפרמידה -שני צרכים גבוהים: הגשמת שאיפות ומימוש עצמי. ביוגה מדברים על שבעה מרכזים, שניתן לחלקם לשלושה: 1. שני מרכזים נמוכים: יצרים ומין – הממוקמים בבטן ובאגן. 2. שלושה מרכזים חצי גבוהים: של רגשות, הממוקמים באזור מרכז הגוף. ו3. שני מרכזים גבוהים, חשיבה ואינטואיציה הממוקמים באזור הראש והקרקפת.

גם כאן אני לוקח מודל חלוקת האדם לשלוש. מודל זה הוא בצורת פרמידה, שבה הבסיס הוא הנמוך, וקצה הפרמידה הוא הגבוה.
בשלב הנמוך-בבסיס הפרמידה- יצרים, דחפים ותאוות.
בשלב הביניים – רגשות ומאווים.
והרמה השלישית- היא הרמה של מחשבות ורעיונות -בקצה הפרמידה.
מודל זה עוסק בעיקר בשני השלבים התחתונים מתוך השלוש- רמה אלף ובית:
א) הרמה הבסיסית -רמת הבטן, הדם והיצר נקראת כאן – ממלכת הדרקון.
ב) רמת הביניים – רמת החזה, הרגש והמאווים נקראת כאן – ממלכת המוסטנג.
ג) רמה גבוהה – רמת הראש, והחשיבה – ממלכת הנשר.
שתי רמות הנמוכות  הן רמות בהן חיים הדמונים (חסימות) ובעיות כאן יפריעו לממלכת הנשר, רמת המחשבה, לתפקד עם כוח פנימי ומהות. כשיש בעיות ברמות הדרקון והמוסטנג החשיבה הופכת לסטרילית, ליניארית, וחסרת מימד של עומק פנימי. והיות ורוב הדמונים שוכנים בקומות התחתונות, הרי ברמה ג. רמת ראש הפירמידה – שהיא רמת הראש, החשיבה והרעיונות, הנקראת כאן- ממלכת הנשר -כמעט שלא תקבל כאן במה, כי לא רק שאין בה דמונים, אלא שמה שדפוק בה הוא בדרך כלל פרי של דמונים בשתי הרמות התחתונות.
גם ביהדות ניתן למצוא הד לזה: ברמה התחתונה (דרקון) מוצאים את החטא, ברמה השניה (מוסטנג) מוצאים את החזרה בתשובה. וברמה השלישית את הלימוד וההקדשה למצוות ומעשים טובים.
*                          *
"דווקא השואפים לטהרה רוחנית חייבים לטפל בניקוי אורוות הרוחניות".
א. ד. גורדון


חסימות
שלוש רמות אלו הן צינורות או ערוצי מעבר בהן עוברים תחושות, מאוויים, רצונות, רעיונות, אך במקרים רבים חסומים שני הערוצים התחתיים: רמת הביניים – רגש והרמה הבסיסית – יצר, המעבר לא נקי ושוטף, יש מחסומים, ישנן חסימות.
אחת הבעיות השכיחות בכל ערוץ, בין אם הוא מסדרון בבית, עורק המוביל דם, כביש, ערוץ הבנה בין בני אדם וכו' – היא הבעיה של חסימות העלולות להיווצר בערוץ.
מה עלול לחסום ערוץ? במקרה של חסימת עורקים, החסימה היא כולסטרול, וכשכמות הכולסטרול רבה מדי היא מצטברת סביב הדפנות ואינה מנוקזת החוצה. ומה יכול לחסום מעבר חפשי של תחושות, מאווים ורגשות? התשובה היא: רגשות ודחפים- שלא הוחצנו. כל אלה מתפקדים מעתה כמחסומים לכוח החיים.
ברמת הבטן והדם – יופיעו המחסומים כמתח STRESS. וכאשר יש מתח במערכת הוא סוגר וקובר את האדם בתוך עצמו. אך כאשר האדם משוחרר מחסימות ברמת הדם -יש לאדם שקט נפשי -מה שגורם לו להיפתח לחיים. כשיש זרימה חופשית האדם הוא כמו מגנט, אך כשהלחץ או המתח סוגרים אותו – הוא הופך למעגל. ואילו השלוה והשקט פותחים אותו, שוב, לצורה של פרסה. אנשים לא מתמודדים עם המתח אלא -כמו שעשו עם היצר או הדחף המקורי – כך עושים לתוצר לוואי שלו – מדחיקים (מה שמסביר את כאבי הגב בתרבות שלנו). ומה שהודחק אחורה הופך לחלק מהמערכת והוא אשר משפיע הכי חזק על מה שקורה עכשיו.
עד כאן ברמת הדרקון – רמת היצר, רמת הדם. כאן הבעיה הגדולה היא מתח, מתח שמוביל לאגרסיה (פנימית או חיצונית).
– ברמת המוסטנג -רמת הרגש, הבעיה הגדולה היא מעורבות ריגשית -שמובילה לרגשי אשם, חרדה או דיכאון.
כללית – אנשים שמדחיקים – כדרך חיים- בדרך כלל לא מודעים לאשר קורה להם, הם לא כל כך מרגישים מה קורה מבפנים. במצב זה אין בעצם ערכיות פנימית לדברים המעניקה להם חשיבות משל עצמם, ברמה זו החשיבות של דבר לגבינו נובעת מן הלחץ הנפשי או המעורבות הריגשית שהם גורמים לנו.
*               *
"היוונים מספרים כי בשעה שיצר פרותמתיאוס את בני- האדם, תלה עליהם שני תרמילים – תרמיל אחד מלא פשעים וחטאים של זולתם, ותרמיל שני – מלא חטאים ופשעים של עצמם. את התרמיל של חטאי זולתם תלה לפניהם ואת התרמיל של חטאי עצמם תלה מאחוריהם. לכן רואה האדם את חטאי האחרים מיד, אך את חטאיו של עצמו איננו רואה כלל."
מתוך משלי אזופוס
———————
* נלקח מכתב היד: "הערה דרך האורוות"

ניתן להוריד את מלוא כתב היד לתוך המחשב, או להדפיסו, תמורת 45שקלים. פרטים בלינק המצורף:

http://cw.hagut.net/%d7%90%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%9f-%d7%aa%d7%95%d7%93%d7%a2%d7%aa%d7%99/%d7%a1%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%a8%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%9d-e-books-%d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%94-%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%94%d7%90%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%95%d7%aa/

 

פורסם בקטגוריה אודות דרך התודעה, מונחים ומושגים, עם התגים , , , , , , , , , , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>